Children Of Bodom – Are You Dead Yet?
- Living Dead Beat
- Are You Dead Yet?
- If You Want Peace... Prepare for War
- Punch Me I Bleed
- In Your Face
- Next in Line
- Bastards of Bodom
- Trashed, Lost & Strungout
- We're Not Gonna Fall
האלבום החדש של Children Of Bodom יצא עם הרבה רעש וצפיות, שכולן מובנות ולמרות שלדעתי הוא הולך לבלבל הרבה אנשים, בסופו של דבר הוא עונה על כל הציפיות. נתחיל מזה שהאלבום הוא אולי הכי Stripped Down ופחות מקושט שהוציאה הלהקה, מרבית השירים קצרים יחסית והולכים ישר ולעניין, כאסח מהיר ווירטואוזי בלי יותר התחכמויות.
שלושת השירים הפותחים את האלבום הם שלוש מכות פטיש לראש, החל מ-"Living Dead Beat" הבונה מתח בהדרגה ועובר להמשך אדיר עם חתיכת ליין מלודי מעולה בפזמון. שיר הנושא, "Are You Dead Yet?", שלדעתי האישית אחד השירים הטובים של הלהקה, שוב, לא מורכב במיוחד, אבל בנוי חכם, ישיר ואגרסיבי, עם שירה קצת מלודית של אלכסיי הסולן והגיטריסט. יש גם משהו בסאונד של האלבום שנשמע שונה, הוא עדיין נקי וברור, אבל יש בו משהו חיי יותר, פחות מכני ויותר אורגאני מבאלבומים הקודמים של הלהקה, רק לשמוע את עבודת הבס בשיר הפותח וכבר ברור כי יש פה משהו שונה.
הקטע הרביעי, "Punch Me I Bleed", הוא השיר הראשון שבו הלהקה יורדת הילוך, נימה קצת יותר הבי מטאלית בריפים, קצת יותר שימוש בקלידים במהלך השיר, הוא קצת פחות קליט ומיידי מהשלישה הפותחת אבל הוא לא פחות טוב, מכל האלבום הוא הקרוב ביותר לפרוגרסיב דת' מטאל. בשיר הזה גם מתבטא השינוי בעבודת הגיטרות שמגיעה מהגיטריסט החדש של הלהקה, Roope, איש להקת Stone לשעבר, גיטריסט עם וותק של 20 שנה בתחום שניכר כי הוא יכול להשתוות לעבודת הגיטרה המרשימה של אלכסיי.
"In Your Face" מזכיר קצת את Darkane לעיתים, עם תחושה של ט'ראש מודרני. יש בו ריף פתיחה מעולה ושבירת קצב טובה כשמתחיל הליד, מה שכן, שימו לב לריף המלווה אחר כך את הליד ותגידו לי אם זה לא Sabbath Bloody Sabbath של בלאק סאבאת'… "Next In Line" ו-"Bastards Of Doom" הם עוד שני שירים טובים מאד, כשל-"Next" יש פתיחה אדירה במיוחד. "Trashed, Lost & Strungout" הוא גם שיר מעולה, ריף עצבני, ליווי מבריק של הקלידים, הוא קרוב יותר ברוח לשלושת השירים הראשונים של האלבום.
אני מניח שיהיו אנשים שיבקרו את הסאונד והתדמית של הלהקה שנובעת מהעיצוב המופשט של האלבום, שנראה יותר כאלבום מטאל קור ולא כעוד אלבום צבעוני של הלהקה, אבל מוזיקלית, מדובר אולי באלבום הטוב ביותר של Children Of Bodom. לוקח זמן לתפוס את כל הגאוניות שבו, אבל אחרי איזה 20 שמיעות אני יכול לומר – מדובר ביצירה של ממש.