Civil War – Gods And Generals
- War Of The World
- Bay Of Pigs
- Braveheart
- The Mad Piper
- USS Monitor
- Tears From The North
- Admiral Over The Oceans
- Back To Iwo Jima
- Schindler's Ark
- Gods And Generals
- Knights Of Dalecarlia
- Colours On My Shield
זה מצחיק למדיי שרק בסוף 2015 גיליתי את האלבום שעשה לי את השנה. למי שכמוני תמיד ולנצח Heavy Metal יהיה הדבר שגורם לו לרצות ולפצוח בקריאות "כמה העולם הזה נפלא" כמו ששיר אירוויזיון טוב עושה לגל אוחובסקי, אין על ההתלהבות משיר Heavy Metal מצויין שפתאום מכסה לך את שטח ההאזנה הכולל בלי שבכלל ציפית. תענוג אמיתי. עונג שבת לכופרים מחלליה בני 40+ כמוני.
בראשית ברא אלוקים את להקת SABATON – להקת Symphonic Power Metal משוודיה שאין כמעט מטאליסט ישראלי שלא מכיר ומוקיר, גם בזכות המוסיקה שלה ובעיקר בזכות היותה תומכת ישראל מובהקת שאף הקדישה שיר הלל לישראל ולנצחונה במלחמת ששת-הימים (Counterstrike). להקת SABATON שאף הופיעה בארץ היטיבה לייצר Power Metal מהיר ועצבני, כוחני ועם זאת מלודי שעסק לירית בעיקר במלחמות היסטוריות ובקרבות מהוללים (יותר או פחות) בדברי ימי העולם.
ב-2012, לאחר 4 שנים מוצלחות עם להקת SABATON, ארבעת מקימי הלהקהDaniel Mullback, Rikard Sunden, Daniel Myhr ו- Oskar Montelius עזבו והקימו יחד עם Nils Patrik Johansson הווקאליסט של הלהקות ASTRAL DOORS ו- LION'S SHARE ועם נגן הבאס Stefan "Pizza" Erikson (שעזב בהמשך) את CIVIL WAR.
בשנת 2013 הלהקה הוציאה את אלבום הבכורה שלה "The Killer Angels". הביקורות באירופה התלהבו מאד מהמוסיקה של הלהקה שהיא שילוב של heavy metal בסיסי מהז'אנר הקלאסי של שנות ה-80' של המאה הקודמת ושל power metal, ומהליריקה שמזכירה מאד את להקת האם של רוב חברי הלהקה ושעוסקת כאמור בחלקה הגדול באירועים היסטוריים ובעיקרם מלחמות וקרבות מפורסמים. ב-2015 בעקבות הצלחת האלבום הראשון באירופה הפיקה הלהקה את האלבום השני – Gods and Generals שלשמו התכנסתי פה עצמי, המקלדת והאזניות.
לא רק הליריקה של הלהקה מתייחסת לקרבות, מלחמות ושאר מרעין בישין היסטוריים שספוגים בדם, זעקות, כיבושים וכיבודים. גם הארט שמלווה את האלבומים שלהם נגוע עד ספוג לחלוטין בנושא. גם כריכת האלבום הראשון וגם השני מעוטרות בגרפיקה שנראית כאילו ונלקחה מציורים המתעדים את מלחמת האזרחים האמריקנית. בשני האלבומים ניתן למצוא על העטיפות את מוטיב החיילים על הסוסים, עם המדים הייצוגיים והחרבות המתנפנפות אל על בצוותא עם הדגלים שחלילה אם יגעו באדמה המאובקת. ב-Gods and Generals גם דפי המידע בחוברת המלווה את האלבום מעוצבים כמודעות מן התקופה ההיא, בצבע חום אדמה ועם פונטים שמתאימים לתקופה (למשל Showboat font למביני עניין). הכל נראה כאילו והאלבומים הללו הם מודעות לגיוס חיילים לצבא הצפון (או הדרום) אי-אז בשנות ה-60 של המאה ה-19'.
החתום מטה התוודע ללהקה במקרה במסגרת חיי הפייסבוק המייגעים שלו. בין יתר הקליפים שמופיעים בעמוד ה-FB שלי כחלק ממה שמפרסמים כל רבבות חבריי הוירטואליים (או יותר נכון 13 אנשים כולל חתול מגודל ועצבני אחד) הופיע אחד שבו נראתה קבוצה של אנשים בבגדים מצועצעים, עם זמר שנראה כמו הכלאה של פרדי קרוגר עם צביקה פיק, בשיער ארוך, משקפי שמש של טייסי קרב וחליפת מדים שהיא בין כזו של קצין ממלחמת האזרחים האמריקנית לבין משהו מהצבא האדום של ימי סטאלין. זה היה הוידאו-קליפ של Bay of Pigs ובשנייה הראשונה כמעט דילגתי על הצפייה בוידאו שנראה היה לי שצפוי להיות או בדיחה צינית על מטאל, או לחילופין משהו ממש גרוע מהבחינה המוסיקאלית. עם זאת, כמו כל קשיש נרגן והססן אמרתי לעצמי במבטא אידישאי משהו "נו שויין… בוא נראה". ובהינף דיסטורשן אחד הנרגן הבא בימים חזר פתאום להיות סינדרלה (מכוערת ועם קרחת וזיפים, אבל בכל זאת…).
איזו נגינה. איזה קצב. איזו עוצמה. המומחים יכולים לקרוא לזה Power Metal או כל דבר אחר (פוסט-האבי-אמריקו-פסיכדליק-נו-קקמייקה-מטאל) מבחינתי. בשבילי זה Heavy Metal ומן המשובחים שבהם. וכאן כשאני כותב עוצמה אז אני ממש לא מתכוון למשהו בסגנון דת'-מטאל בהמות'י או ת'ראש דסטרקשני או פנתראי או כל מה שמטאליסטים צעירים ממני ועצבניים ממני בהרבה חושבים עליו כשהם חושבים על מטאל חזק, כוחני או בעל עוצמה בלתי נלאית – ממש לא. אני חושב על מה שהרוק הכבד של שנות ה-80' של המאה הקודמת היה. ובי נשבעתי ש-CIVIL WAR הם וואחאד רוק כבד מלא אנרגיות מטורפות בסגנון ש-SCORPIONS ו-ACCEPT ואפילו HELLOWEEN ו-JUDAS PRIEST עשו בימים הטובים ההם כשהמכבים שלטו בבית המקדש והשתכרו משמן זית שהספיק להם לשמונה ימים.
האלבום נפתח בשיר War of the World שממש (אבל ממש) נשמע לי כמו משהו איכותי מבית היוצר של HELLOWEEN מתחילת דרכם, כשהיו בועטים ומלאי אנרגיות כמו טירונים לפני מסע כומתא. אין מתאים ממנו לתת את הפתיח הכללי לאלבום שכולו סגידה והלל לקרבות ולדמויות שנלקחו ממלחמות. שיר הלל ל"הצלת העולם" שמחד מזהיר מפני מלחמות (ובמיוחד גרעיניות) ומאידך עושה להן גלוריפיקציה כמתקנות ומצילות עולם. דיכוטומיה פילוסופית אבל פאק איט, איזה קצב מדליק.
שירים כמו Bay of Pigs,Back to Iwo Jima ו-Colours on my Shield מצליחים לעשות לי את מה שנתניהו היה רוצה בכל אחד מהנאומים חוצבי הלהבות שלו: הם המנוני מטאל אמתיים שעושים לי צמרמורת, עור ברווז וגורמים לחזה שלי להתנפח בגאווה בלתי מוסברת. משהו בקצב העצמתי שלהם, בגיטרות של Rikard Sundén ו- Petrus Granarשמעסות לי בעוצמה ובנחישות את עור התוף, ובצווחות הקרב של הזמר גורם לי לרצות לצאת לקרב מול הרעים עכשיו ומיד ולנצח ולכבוש ולהחריב את כל מה שהופך את העולם למסריח (במלים פשוטות – היום- דאע"ש).
עם זאת, כפי שכתבתי קודם לכן, כשמתעמקים במילים של השירים מוצאים כי למרות המארשים הצבאיים, המקצבים הכוחניים וזעקות הקרב לרוב הלהקה יוצאת חוצץ נגד מלחמות. כמו למשל בשיר Bay of Pigs שמהתייחסות למילותיו ניתן להבין, לעניות דעתי, שהוא מבקר את מדיניות הכיבוש האמריקנית שבמסווה של "הבאת הדמוקרטיה המערבית" לעולם (במקרה זה לקובה) עושה שימוש ציני ואכזרי בבני-אדם שכל דינם להיות בשר לתותחים בניסיונות הפיכה חסרי תוחלת במסורת האימפריאליזם האמריקני – או במלים של השיר: "What a slaughter, this is the dark side of the story, hookers of greed; power horny, let's find another war, the bay of pigs".
Braveheart שנכתב כשיר הלל לוויליאם וואלאס שהנהיג את המרד הסקוטי נגד המלך אדוארד הראשון במאה ה-13, נשמע בהתאם כמו שיר עם סקוטי שמיילל זקן כרסתן ואדום פנים בפאב חשוך באדינבורו בעודו מניף אל-על פיינט של גינס. כמעט ואין בשיר כל אלמנט של מטאל פרט לליווי שיכל היה בקלות להיות כינורות או חמת חלילים במקום גיטרות. האטמוספירה בשיר היא בהחלט של המנון שיכורים סמוקים ששרים על קרבות מול לוויתנים לבנים או על סיפורי זימה של מלחים בחופים רחוקים.
גם השיר הבא באלבום The Mad Piper נשאר נאמן למוטיב האנגלו-סקסי משהו בספרו על חייל סקוטי צעיר שנשלח לקרב בנורמנדי כשרק חמת-חלילים עוטפת את גופו הרזה. השיר מתחיל בנגינה של חמת חלילים סקוטית שאליה מצטרף לאיטו תוף בקצב איטי וקבוע, ואני יכל לדמיין את החיילים הצועדים על פני מרחבי האדמה העמוסה עשב רמוס, אלפים ורבבות בשורות ישרות עם רובים שלופים קדימה ומבט חמור סבר על פניהם מכוסי ההסוואה והעפר. השיר עשיר יותר בצליליו מאשר Braveheart, יש בו יותר דיסטורשן ונגינה, בייחוד עם המקהלה הגברית/הכפלת הקולות מאחורי השירה של Nils Patrik Johansson, אבל הוא עדיין נשמע כמו המשכו הישיר של זה הקודם. לחלוטין שיר מהסגנון שניתן לדמיין שבאמצעותו הלהיבו בימי קדם את הלוחמים העייפים אלי קרב, והוא מצליח לעשות זאת גם עבורי. אין מה לעשות, יש משהו בכוחניות ובפאתוס של המנוני הקרב שמפעיל נוירונים אבולוציוניים הלומי טסטוסטרון אצל גברים.
USS Monitor משנה כיוון למוסיקה הרבה יותר מטאלית ומהירה. השיר מספר על ספינת מלחמה מפורסמת מימי מלחמת האזרחים האמריקנית שהוסבה מספינת משא לספינת מלחמה באמצעות לוחות מתכת שהולחמו על כל דפנותיה. שוב יש אפשרות למצוא דמיון ללהיטי Heavy Metal של HELLOWEEN או METAL CHURCH ושאר להקות משנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. קצב מהיר ונפלא עם שירה נהדרת בטונים גבוהים ותופים ובאסים שדופקים בקצב של מכונת ירייה על הסיפון. יש באמצע השיר נישה מעט אפלה יותר כשהלהקה מדקלמת במשפטים קצרים וקצובים באופן מונוטוני Ironclad"" (ככל הנראה הביטוי מכוון לציפוי הברזל שכיסה את אניית המלחמה כאמור).
Tears from the North מתחיל בשירה נקייה ונמוכה באופן מפתיע. השיר בעל הנושא הויקינגי נע בין סגנון מלודי, דרמטי ומלא פאתוס שאני אוהב לקרוא לו ביני לבין עצמי "מחזמר/אירוויזיון מטאל" (וגישתי אליו אוהדת לחלוטין, תצחקו עליי… תצחקו) לבין קינה מלחמתית שבין מטח יריות הכבוד לקיפול הדגל. קטע יפה ומרגש בעיניי מחד, אולם אחד מנקודות השפל של האלבום מאידך.
Admiral over the Oceans שוב מקפיץ ומרתיח את הדם במרץ ששמור לקומנדו באמצע פעולה בלב הקסבה של שכם. הפזמון נהדר וגורם לי לצרוח בקולי קולות בבית "It's the admiral over the oceans" כמו נער בן 16. קשה לתאר כמה עונג גורם לרוקיסט בגילי שהתבגר בשנות השמונים לשמוע Heavy Metal כל כך מלודי וכל כך מהוקצע ואנרגטי. הרגליים זזות מאליהן והראש המגולח לא מפסיק לנוע לכל הכיוונים כאילו והייתי באמצע התקף נוירולוגי לא ברור ואף מסוכן. לא מעניינים אותי כדורי הברזל השחורים שנורים מתותחי הסיפון ושעפים מסביבי כזבובים על מתאמפטמינים, כמו גם האש והעשן והגלים שמאיימים להטביע את הציים בקרב טרפלגר. העיקר הקרב שמלהיט את הלב ומטריף את עור התוף. תענוג. כך גם שיר הנושא של האלבום Gods and Generals ואפילו Knights of Dalecarlia שהוא קטע בונוס מאד מזכיר לי במקצב, בלחן וגם בשירה את Easy Livin' של Uriah Heep אבל דווקא בביצוע של להקת W.A.S.P היישר מהאייטיז. איזה יופי של גיטרות, באס ובמיוחד עבודת התופים של Daniel Mullback. בעבורי זה כיף. ממש כיף.
ולסיום, אפילו פינה יהודית יש פה באלבום באופן עקיף באמצעות שיר שנקרא Schindler's Ark. השיר הוא שיר תודה לאוסקר שינדלר התעשיין הגרמני שהציל במלחמת העולם השנייה כ-1,200 יהודים מציפורני הנאצים וזכה להיות חסיד אומות העולם. הקלידן Daniel Myhr עושה פה עבודה נהדרת, במעין בלדה אפית שמכבדת את ההתעסקות בשואה. כבוד.
אני משוכנע שמטאליסטים צעירים שמה שעושה להם טוב על הנשמה זה מטאל אפל, רועש עד התפוצצות העורקים בחזה מהדף הבאסים, ומלא גראולים ואימה לא ימצאו עניין באלבום כמו Gods and Generals של CIVIL WAR. הוא לא מכוון אליהם. הוא מכוון לאוהבי רוק כבד מצויין בסגנון של סיום המאה הקודמת, עם בסיס נפלא של Heavy Metal וגיחות מוצלחות ל-Power Metal. אני מאד נהניתי מההשקעה הרבה בצבעוניות ובהפקה – מהעטיפה וכלה בוידאו קליפים ובמוסיקה עצמה. יש כאן צבעוניות ואקסטרווגאנזה שגובלת אפילו בהצטעצעות אבל היי… זה מה שאהבנו ברוק הכבד של שנות השמונים – הבומבסטיות הדרמטית המוגזמת כל כך בלבוש, בתפאורה, במוסיקה. כיף חיים של רצינות תהומית שלוקחת את עצמה בצחוק וההיפך, עם מלודיות נעימות, מקפיצות ומלאות בקצב, גיטרות, באס ותופים. ומה עוד צריך יותר מזה?
בעיניי האלבום הזה זוכה בחמישה כוכבים של Heavy Metal. גם אם תקטלו אותי על זה.