Coldworker – The Contaminated Void

16/01/07
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. The Interloper
  2. D.E.A.D.
  3. An Unforgiving Season
  4. The Contaminated Void
  5. Death Smiles At Me
  6. A Custom-made Hell
  7. Return To Ashes
  8. Strain At The Leash
  9. Flammable
  10. Antidote
  11. They Crawl Inside Me Uninvited
  12. Waiting For Buildings To Collapse
  13. Heart Shaped Violence
  14. Generations Decay

אם הייתי צריך להגדיר אכזריות מהי, לא הייתי ממהר לפתוח מילון. אני שומע מוזיקה אכזרית מדי יום, אם זה Demolition Hammer או Nile, אם זה Dark Angel או Byzantine, תמיד משתחל לו איזה ריף אכזרי, או טמפו אכזרי, או שאגה אכזרית. תמיד יש משהו אכזרי שם. גורלו האכזרי של מיאסקו טאטלרזיק, הראש העיקרי מאחורי Nasum, שליטת הגריינדקור של שבדיה, ומחיית הז'אנר של שנות ה-2000, היה בהחלט התערבות אלוהית לרעת ז'אנר המטאל בכללותו. מותו המצער בצונאמי שפקד את תאילנד ב-2005 הביא לסופה של Nasum, בצורה אכזרית למדי.

אז עברו שנתיים מאז מותו של מיאסקו, ועכשיו קם אחד מיוצאי Nasum, אנדרס ג'קובסון שמו, והקים הרכב דת' / גריינד חדש. מה יש בו? הכל מכל. ריפים חותכי בשר, תופים טוחני עצמות, שאגות ונהמות גראולים מפלצתיות, כוחניות מתפרצת מכל מלודיה מינורית והרבה מאד אכזריות בגדול. השיר הפותח מתחיל עם הפצצה כוללת, הרבה יותר קרובה לדת' מטאל מאשר לגריינדקור. "The Interloper" נגמר בדיוק שמתחילים להכנס לאווירה, לכל האווירה המאסיבית והכאסח המשתולל סביב, ואז כהרף עין אנחנו חולפים אל תוך ה-Napalm Death של "D.E.A.D" – הלא הוא השיר השני.

ג'ואל פורנבראט, הסולן האחראי על כל הפלצות הבוקעות מגרונו, עושה עבודה נאמנה שלא תבייש את אחיו הגדולים לז'אנר כמו החברים הטובים מ-Immolation או Kataklysm. למעשה, דת' מטאל מהוקצע וברברי הוא הנישה ש-Coldworker בדיוק מנסים לפגוע בה עם אלבום הבכורה הזה. הוא משלב בחינניות נדירה בז'אנר בעולם המטושטש בין הדת' מטאל לבין הגריינדקור, ליצירה אוטנטית של משהו שלא ראינו מלהקה על תוצר ראשון שלה כבר מאז ש-Suffocation הבינו שעולמם משולח בכל מה שהוא בלאסט-ביטס. אנדרס ברטילסון ואנדרה אלוינזי (כן אני יודע, יש הרבה אנדרה-אנדרס-אנדרו וכדומה כאלה בלהקה הזאת) הגיטריסטים נאספו במיוחד למטרתם המיוחדת של יצירת דת' מטאל מקצועי, כבד, אבל שמחובר היטב לשורשים ולא בורח יותר מדי למחוזות הגריינדקור הפרועים עד אין קץ.

השירים האהובים עלי באלבום הם דווקא היצירות היותר נינוחות, אם נעז לקרוא להם ככה, היותר מיד-טמפו אשר נותנים ביטוי למלודיה הסמויה של הלהקה, שמצליחה בקלות לטחוב את ידה המעופשת של הרמיסה המוזיקלית שהיא דת' מטאל עמוק אל תוך כל רעיון מלודי, סולו, מלודיה מלווה והרמוניות כאלו ואחרות. זה בא בטוב עם שירים כמו "An Unforgiving Season" שמזכיר לעתים קרובות את התקופות הטובות של Morbid Angel לפני שוינסנט החליט ששוברים את הכלים, או את "Return To Ash" היותר ארוך מחבריו (אפשר לומר אפילו, כמדומני שהוא השיר הארוך באלבום), המחולל סוג של ריקוד קדמון או מסכת דת' מטאל אכזרית.

כן, קל לגלות ש-Coldworker פה כדי לתת מנת אכזריות מוזיקלית לכל אלה ששכחו מה היא ההגדרה המוזיקלית לכך. כעת ש-Nasum נחים 6 רגל תחת האדמה, זה לא מונע מהמתופף שלהם להמשיך לבעוט את הדאבלים שלו כל הדרך אל השחיטה הנאותה הבאה. אני בהחלט הייתי שם על החבורה הזאת עין ואוזן בהיכון לשמוע מהם משהו חדש. ככה בדיוק בוראים דת' מטאל.