ComMuniC – Waves Of Visual Decay

אף פעם לא הייתי מהחסידים של להקת Nevermore, למרות שאני אוהב לא מעט שירים שלה, אבל עדיין, הלהקה לא תפסה אותי כמעריץ נלהב. עם זאת, אני יכול לומר בפה מלא, שלהקת ComMuniC היא התשובה האירופאית של חברת Nuclear Blast לאותה חבורה מאמריקה שהזכרתי מקודם. אמנם אין להם את אותה טכניות והסאונד הייחודי, אבל אני מניח שלא חסר במה להשוות בין שתי הלהקות, אבל בשבילי, ההשוואה הבולטת ביותר היא קולו של הסולן, שנשמע כמעט זהה לזה של Warrel Dane, ידידינו משכבר הימים.

עכשיו כשסיכמנו את זה, אפשר להמשיך בשקט ולספר ש-ComMuniC היא להקה נורבגית שהוציאה בסה"כ רק אלבום אחד. Waves Of Visual Decay יצא אחרי פחות משנה – כנראה עקב ההצלחה הגדולה של קודמו – ולפי מה שהבנתי הוא ממשיך באותה דרך רק שהוא לוקח צעד אחד קדימה. השיר הראשון שמקדם את פנינו נקרא "Under A Lumnious Sky" ומתחיל בנגינה כבדה המלווה בבאס עוצמתי, קצת משחק גיטרות פרוגרסיבי עד שנכנסת השירה המוכרת-עד-מאד של הסולן\גיטריסט Oddleif Stensland.

שלושת חברי הלהקה יושבים מצוין וניכרת השקעה רבה בסאונד שיצא להם וכל תו של הבי או ת'ראש נשמע בבירור, כששוב, עבודת הבאס של Erik Mortensen ממש בולטת לטובה. להבדיל מחבריהם האמריקאיים, ComMuniC הלכו על סגנון יותר פרוגרסיבי מאשר טכני, למרות שלא חסרים פה גם שבירות, בלאסט-ביטס לפנים ובכלל, ריפים חותכים וחזקים כמו שתמצאו בשיר השני למשל, "Frozen Asleep In The Park" שמשלב בתוכו את כל המרכיבים האלו באופן יוצא מן הכלל. הקטע השלישי באלבום הוא מעין "בלדה" כבדה שבהתחלה לא ממש הצלחתי לאהוב, אבל כמו בכל שיר באלבום, ככל שהקשבתי לו יותר, מצאתי בו דברים מעניינים אחרים כשלפחות מבחינת הנגינה עצמה שווה להקשיב להם.

השיר הבא לעומת זאת שנקרא "Fooled by the Serpent" הצליח להתחבב עלי מהרגע הראשון, מה שהפתיע אותי מאד בהתחשב בזה שאני לא אדם שאוהב הרבה שבירות בשיר שלו – אבל כמו שציינתי, תמיד מסקרן לשמוע מה יגיע בהמשך או מה אפשר לגלות בכל הקשבה. כשהגעתי לקטע האקוסטי בכלל נגנבתי, במיוחד עם שילוב הצלילים האלקטרוניים ברקע והשירה הרגועה והמלודית של הסולן שעושה עבודת קודש. לאחר מכן מגיע שיר הנושא, גם הוא יחסית רגוע, אבל השירה של הסולן מפצה על השעמום הכללי. למזלי, "My Bleeding Victim" עושה בדיוק את מה שצריך עם התחלה שגורמת לך להזיז את כל הגוף לפי הקצב בלי שתשים לב. גם פה תשמעו הרבה שינויים בנגינה ואפילו צלילי סינטיסייזר ברקע, אבל בסה"כ מדובר שוב בשיר מתון יחסית, מה שחבל כי לדעתי הלהקה הרבה יותר מצליחה להיכנס לך לורידים כשהיא עושה דברים קצת יותר קצביים וחזקים.

"At Dewy Prime" הרגוע יחסית, סוגר את האלבום ואולי מוכיח לי קצת אחרת, כי גם אותו אהבתי, אבל כנראה זה רק בגלל השירה ועבודת הבאס. נכון שהלהקה סוגרת אחרי 7 שירים בלבד, אבל איכות ואורך לא חסרים בכל אחד מהם. ComMuniC מצדיקה בהחלט את מה שאמרתי עליה בהתחלה ולי אישית יהיה מעניין לראות יום אחד אם היא תיפגש עם Nevermore על אותה במה. שוב, אני נמנע מלעשות השוואה גמורה בין השתיים, אבל אי אפשר שלא להבחין בכך, בין אם תרצו או לא… בכל אופן, Waves Of Visual Decay מביא קטעים מעולים ותסמכו עלי שאני לא היחיד שאומר שזו רק ההתחלה עבור החבורה הנורבגית הזו. אם זה שירים מהירים, או מהירים פחות – תנו לאלבום שלהם מספר הקשבות ותראו לאן זה ייקח אתכם… ובסופו של דבר, את הלהקה כולה.