Crionics – Human Error: Ways to Self Destruction

נורא רציתי לאהוב את אלבום הבכורה של Crionics. מדובר כאן בכמה חבר'ה פולנים צעירים למדי, שכנראה שיש להם לא מעט חוכמה מוזיקלית להרעיף עלינו. כמו כן, האלבום מגיע כחלק מגל האלבומים החדשים הנופלים עלינו לטובה מידי חברת Candlelight Records המעולה (כאן המקום לציין שכל חובב דת' שוודי מלודי בנוסחת At The Gates שעוד לא שמע את אלבומה החדש של Centinex שיצא בחברה זו לאחרונה מתבקש לעשות זאת ברגע זה), ואם יש משהו שניסיוני מלמד אותי זה ש-Candlelight לא מחתימים סתם להקות. מרבית האלבומים שיצאו בחברה זו מספקים משהו מיוחד למדי למאזין.

כל הגורמים הללו, ביחד עם התיאורים בהם שיבחה חברת התקליטים את הלהקה ("סוג של תערובת בין מורביד אנג'ל לדימו בורגיר"), גרמו לי לרף ציפיות לא נמוך מאלבום זה. גם עכשיו, כשאני מקשיב לו, אני נורא מנסה לאהוב אותו. האלבום מבוצע לעילא ולעילא, הסאונד של הלהקה נהדר, אבל החומר פשוט קצת… משעמם. ההגדרה שנתנה חברת התקליטים ללהקה הזו היא לא רעה. כן, Crionics בהחלט משלבים בין גרסה קצת יותר טכנית של הדת' מטאל שובר העצמות של מורביד אנג'ל לבין בלאק מלודי רך בסטייל דימו בורגיר. הצרה היא שבאופן לא מפתיע במיוחד, התוצאה נשמעת בעיקר כמו גירסה פחות אגרסיבית, יותר מלודית, והרבה פחות מוצלחת של Zyklon הנורווגים. למרות כל הבעיות שיש לי עם אלבומם האחרון של האקסטרימיסטים הנורווגים ההם, אני עדיין מאוד אוהב את אלבומם הראשון, ולא קשה לי לזהות ב-Human Error, אלבומם החדש של קריוניקס, הרבה מאוד נקודות דמיון לאותו האלבום.

גם Crionics וגם זייקלון מרכיבות את המוזיקה שלהן מכ-70 עד 80 אחוזים של דת' מטאל, עם עוד השפעות בלאקיות רבות, אך בעוד שזייקלון לוקחים רק את האלמנטים הקיצוניים מהבלאק על מנת להעשיר את הדת' מטאל הסופר-אגרסיבי שלהם, Crionics בוחרים משום מה לנסות ליצור מין דת' מטאל שהוא מצד אחד טכני מאוד ומהצד השני מלודי מאוד, זאת תוך שימוש בקלידים שמזכירים מאוד את Dimmu Borgir. יש להבין כי הצרה שהופכת את Human Error לאלבום בלתי מרגש אינה הדמיון שלו לזייקלון. לא ניתן להאשים את הלהקה בחיקוי, שכן יש כאן מספיק חשיבה מקורית. זייקלון היא פשוט דוגמה לביצוע מוצלח של אותם הרעיונות. לא, הבעיה האמיתית אצל Crionics היא שהם מנסים לשלב את הבלתי-משתלבים. אני מצטער, רבותיי, קלידי בלאק מלודיים ביחד עם דת' מטאל שובר מרצפות כזה.. זה פשוט לא עובד. כאשר מסבים Crionics את הסגנון שלהם לבלאק מטאל מדי פעם, כמו למשל בשיר Episode of the Falling Star, התוצאה אמנם נשמעת לא רע בכלל, אבל היא אינה משתלבת עם שאר האלבום.

מוטב היה אילו Crionics היו ננעלים על סגנון אחד, או לחילופין, לו היו מנגנים את את הבלאק-דת' שלהם בצורה בה ההיתוך בין שני הסגנונות היה אפקטיבי יותר. מעטות הן הלהקות שעושות את השילוב הזה כמו שצריך, כיוון שקשה מאוד להשיג את המצב בו שילוב שכזה אינו נשמע כמו היתוך לא משכנע של יותר מדי אלמנטים שונים מעולם המוזיקה הקיצונית. אינני אומר, חס ושלום, שהמוזיקה של Crionics היא רעה באיזושהי צורה. ניכר כי הושקעה בה הרבה מחשבה ושמגוון ההשפעות באלבום הוא רחב ומעניין. אני משוכנע שמעריצים מושבעים רבים של סגנון הבלאק המלודי של דימו בורגיר אפילו די יאהבו את זה, כי אחרי הכול, למרות הסאונד הדת'י החזק, המלודיה היא זו שמכתיבה את הסאונד של האלבום הזה. גם אני, עם כל חוסר היכולת שלי לתקשר עם הדיסק הזה ולהשלים עם הרעיון המוזיקלי הקלוקל למדי שלו, מוצא את עצמי נהנה מאד מרגעים מסוימים בו.

יש כאן את המהירות, יש כאן את האגרסיביות, יש כאן את כל מה שאפשר לצפות לו מלהקת בלאק-דת' מלודי סימפוני למחצה בתחילת המאה ה-21. הרבה להקות מאמצות את ההיתוך הבלאק-דת'י בימינו על מנת לנסות להגיע לסוג חדש של קיצוניות. חלקן מצליחות ליצור משהו מיוחד באמת, וחלקן נבלעות בגל שלם של עוד להקות שלא מצליחות לפרוץ אף אחד מהסגנונות אותם הן מנגנות בצורה טובה מספיק. לדאבוני, Crionics נמנים על הקבוצה האחרונה.
atrix of Piety
8. Precipice Gaped
9. Sacrosanct Strength
10. Indoctrination Procedure
11. Carpathian Forest