DamagePerSecond – Ghosts

העטיפה בתמונה אינה סופית

אם נפתח את אפליקציית הסטרימינג שבהישג ידינו וניתן לה לבחור ביד חופשייה עבורנו את הלהקות הבאות שנזכה להאזין לתוצריהן, סביר להניח שמספר לא מבוטל מהתוצרים יהיו של להקות שחיפשו לחקור פינות חדשות או למצוא את הייחוד שלהן בתעשיית המוזיקה. נראה כאילו המובן מאליו הוא שלהקה תרצה למצוא את המשבצת הפרטית שלה בה היא לא תצטרך להוות "מוצר מתחרה" ללהקות נוספות ותהיה לה הפריווילגיה ליצור מוזיקה בנונשלנט ללא תחרות קיומית אינטנסיבית כזו או אחרת (שמעבר לאתגרים שקיימים לכל מוזיקאים בשל היותם מוזיקאים). כאן בהכרח נמדדת מידת האמנותיות או היצירתיות של להקה מסוימת, לא? כמה טיפוסי לנו לשמוע מלהקה שהיא עושה "שילוב מיוחד בין מטאל קלאסי עם נגיעות מוזיקה צ׳צ׳נית מסורתית והשפעות של סמבה אוגנדית" או כל שילוב הזוי וחדיש אחר. לא כזו להקת DamagePerSecond.

ההרכב החדש לא בא להמציא את הגלגל בשום אופן. אפילו השם צמח מתוך בדיחה שבטעות תיארה את מה שהם קיוו להשיג – מוזיקה מהירה, כבדה, מזיקה ומהנה. אם רק תתנו ללהקה להניע, תוכלו לשמוע Death Metal פחות או יותר לפי הספר ולפי מה שהכרנו בטווח שבין ה-Melodic Death Metal ובין ה-Technical Death Metal. כשנרים את מכסה המנוע נוכל לגלות בפנים שאין זאת טעות ושזה די צפוי כשלוקחים סולן כמו אורן בלבוס (לשעבר מלהקת Eternal Grey) או בסיסט כמו גיא 'גרגי' גולן (לשעבר מלהקת Spawn of Evil) אשר כבר הוכיחו את עצמם כחזקים בתת הסוגה. כשלשני אלה נוסיף את צמד הגיטריסטים אופיר לוי ורן המאירי ואת המתופף מייק איזק, מתקבל לנו מנגנון הנעה לוחמני במיוחד.

כבר מרגע שצלילי הדפיקות הפותחים את אלבום הבכורה שלהם (מישהו אמר Slaughter of the Soul של At the Gates?) נרגעים ונכנסת הגיטרה בסאונד שמן התואם את ה-Groove Metal, בלוטות הרוק שלנו מכינות אותנו ללחן מגרה וברגע שנכנסת כל הלהקה אנחנו זוכים לשמוע הפקת Melodic Death Metal מודרנית ומספקת מאוד. הלחן המלודי לא מציג בפנינו רעיונות רדיקליים כלשהם שלא נהגו לפני או כיוון שלהקה קלאסית כמו Dark Tranquillity או Amon Amarth עוד לא ביקרו בו, אבל לעזאזל, הביצוע מדויק וללא רבב החל מריבוי סוגי הגראולים ועד קלישאת הסאונד הקטנה ביותר שב"קרחצים" של הגיטרות. זאת איכות שהייתי מצפה לקבל מאלבומים חדשים של הגדולות שבתחום.

לרוב הדגש בלהקות שכאלה מתחלף בין הגיטרות בהצגות הריפים והסולואים ובין הסולנים שמוצאים דרכים להכניס עניין לתוך צורת שירה המסתכנת בלהיות רפיטטיבית ולא מובנת. אמנם גם כאן הגיטרות מרביצות בסולואים טכניים ובמלודיה מידבקת והשירה נעה במנעד הרחב שבין דיקלומים אפלים, צווחות גבוהות וגראולים ביוביים, אך מי שהרשימו אותי כאן היו דווקא עמדת הקצב. מייק מוכיח את עצמו לא רק כמתופף חיה, גם כבונה תפקידים מקוריים וכאחד שנאבק על השיר עד הרגע האחרון (כמו שניתן לשמוע בשיר Haunted למשל). גיא לא רק מצליח לעמוד בקצב. בתושייה רבה, באמצעות סאונד בס עגול ושמן ונגינה נקייה, הוא מצליח לגרום לנו להרגיש את השירים דרך הקורקבן (למרות שהבס מעט חלש במיקס לטעמי והייתי שמח לנגיעה למעלה בווליום).

למרות גיחות קלות של שיעשוע אשר מצביעות על טיב חוש ההומור של חברי הלהקה (כשהבולטת בהן היא כנראה המונולוג הקצר על גראולים עם ח' ו-ע'), כמו שהאלבום מבטיח בשמו Ghosts, קריאת הליריקה תציף אותנו בתחושות רדיפה, הן בצד הרודף והן בצד הנרדף. בין שירים שעוסקים ביישות ששוכנת בתוכנו או ברגעי עירפול, התחושה שמדובר בסצינות אימה מבלי לרדת לפרטים מאפשרים לנו להיכנס לעמדת הבמאים ולדמיין את התופת כאוות נפשנו. עיסוק מורבידי ברדיפה לא זר בסגנון הזה, ועם זאת שירים כמו The Nothing או כמו Connect the Realm in Turns מביאים איתם איזו תחושה אמנותית עמוקה יותר ומחשבה שלא מדובר בעוד מילים שכל להקה אחרת הייתה כותבת. השילוב של קטעי דקלום מעצימה את כל זה עוד יותר ומעבירה בנו תחושות מקפיאות דם.
למרות שרוב החומרים של הלהקה יושבים בנוחות באיזור ה-Melodic Death Metal הסקנדינבי המוכר והאהוב, ניכר שההשפעות באות מכל קשת הסגנונות שב-Death Metal, כאשר המפתיעות שבהן נמצאות דווקא באיזור ה-Blackened Death Metal בשירים כמו Connect the Realm in Turns, ה-Doom/Death בשירים כמו Errors of Our Way או אפילו ה-Progressive Death Metal כמו שברצועה האינסטרומנטלית From Shadows. היכולת הטכנית החדה של הנגנים להפליא לנווט בכל נקיקי ה-Death מהווה הוכחה למידה בה הם השקיעו עצמם במטאל הקיצוני.

בשורה התחתונה, DamagePerSecond היא דוגמה מצוינת לאיך שצריך להישמע Death Metal מודרני וחד. הלהקה לא הגיעה להמציא מחדש את המטאל ובעיקר באה לעשות את מה שהיא אוהבת ואת מה שאנחנו אוהבים לשמוע, עם הרבה מאוד איכות ובלי להיות חכמולוגים. המכונה המשומנת הזאת נבנתה בקפידה כדי לעזור לכולנו לפרוק אגרסיות ולשקוע אל תוך מציאות אחרת ולו לכמה רגעים קטנים. בתור אחת שכזאת, אני צופה ללהקה השתלבות חלקה אל תוך במות סצינת המטאל הישראלית ואל הקהל שיבלע את הופעותיה ברעבתנות ומבלי למצמץ.