Dark Forest – Aurora Borealis

מעבר להיותם לוחמים פאגאנים שוחטי נוצרים ומטילי אימים, היו הויקינגים גם מגלי ארצות לא רעים, ובעזרת ספינותיהם האימתניות הצליחו לטייל הרחק מסקנדינביה מולדתם אל מקומות מרוחקים על פני הגלובוס. בין היתר הגיעו הויקינגים, אריק האדום בכבודו ובעצמו בראשם, גם אל קנדה. הויקינגים אמנם נשארו במקום לזמן קצר בלבד, אך הדבר אינו מנע מהמוזיקאי הקנדי David Parks להצית מחדש את להבת העבר וליצור את פרוייקט הויקינג מטאל שלו, Dark Forest.

Aurora Borealis, הם אורות הצפון המרהיבים הנוצרים בשמי הלילה, ובדרך כלל ניתן לצפות בהם בסקנדינביה ובקנדה המצויות שתיהן קרוב לקוטב בהמיספירה הצפונית, ואולי משום כך בחר Parks בשמם לאלבום הראשון של להקתו, שכן הם מציינים את הקשר שבין שני המקומות הללו. עוד תרומה לקונספט של Aurora Borealis עוד לפני שבכלל התחלנו לשמוע את הדיסק היא העטיפה המצויינת עליה ניתן לתת קרדיט לKris Verwimp הבלגי שהצליח לתפוס את האווירה כולה של האלבום בתוך עטיפה זו. וכעת, לאחר שכבר התרשמנו מהכל חוץ מהמוזיקה, הגיע הזמן להכניס את האלבום למערכת, להשען אחורה ולתת לאטמוספירה לנדוף מהרמקולים.

קולות הגלים המלטפים את הסלעים סוחפים מהמרחק את הקלידים בתפקידם הפותח את האלבום יחד עם תיפוף דרמטי באינטרו אווירתי ומעט מלנכולי הנושא את שם האלבום, "Aurora Borealis", ושולח אותנו אל השיר הראשון באלבום, "Wind And Waves" שנותן רעיון כללי ודי מדויק לגבי דרך הכתיבה של Parks. הקומפוזיציות ארוכות מאוד (4 קטעים באלבום מעל ל-8 דקות), אך ניחנות בגיוון רב, ועל אף המוטיב האפי והפולקלוריסטי שמאפיין אותן לא נותנות לאזני השומע להשתעמם בקטעי קלידים אווירתיים ומעייפים.

למעשה, הרבה מעבודתו של Parks מושפעת רבות מהבלאק מטאל, אולי היה ניתן להכיר בכך הרבה יותר מחומרים יותר מוקדמים שהוא ביצע, בהן המוזיקה הייתה הרבה יותר מטונפת, כדוגמת השיר הנוכחי "Winds And Waves" בגרסתו המוקדמת שגם הוא ראה ימים הרבה פחות תמימים. למרות זאת, עדיין ניתן להכיר בקומפוזיציה המורכבת והנוטה לקיצוניות של דיוויד, באם מדובר בוואקלס הכבדים המצווחים, תפקידי הקלידים הנרחבים או בגיטרות המלוכלכות, שאגב ניכרת בסאונד שלהם ובמלודיות התכופות ההשפעה הכבדה מBathory. ואם כבר הזכרתי את Bathory, נשמע שדריסת רגלו האימתנית של Quorthon ז"ל לא ניכרת רק בתפקידי הגיטרות אלא גם באווירה הכללית, המקהלות וכדומה.

כפי שניתן לשמוע לאורך כל האלבום, הקלידים הם ההתמחות העיקרית של דייוויד, יחד עם שאר כשרונותיו כמובן והם לא נוטים בדרך כלל לגנוב את ההצגה. עם זאת, בשיר הבא הנקרא "Turisaz" המצב אינו כך. על אף הדינמיות של השיר והעבודה הווקאלית שמתבלטים בייחודם ביחס לאלבום כולו, דווקא הקלידים בשיר הזה תופסים את תפקיד הדיקטטור הרשע שכופה את עצמו על כל הנקרה בדרכו, ובדרך כלל עושה זאת בחוסר טעם משווע. ואכן, תפקידי הקלידים בשיר הזה מוגזמים, קיטשיים (Cradle of Filth-קיטשיים!) והורסים את השיר מבחינתי. "Under The Northern Fullmoon" אף הוא מאיים בתחילתו להמשיך את הקו של קודמו, אך לשמחתי הרבה זהו אינו המצב.

"Under The Northern Fullmoon" הינו אחד השירים שהוקלטו מחדש על ידי Dark Forest לאחר שראו אור בראשונה בדמו של הלהקה שיצא בשנת 2005 ולעניות דעתי מבחינת כתיבה הוא מהטובים שבאלבום אם לא הטוב ביותר. מה שהופך את השיר הזה לכל כך מרתק זהו כנראה אלמנט ההפתעה. דמיין עצמך הולך ביער האפל והלא צפוי של הקומפוזיציות של Dark Forest. מאחורי כל עץ מתחבא לו איזה ריף מלודי ועצבני, מתחת לסלעים מסתתרים שדים מצווחים שאין מושג מהיכן יצוצו בכל רגע. מדי פעם תגיע לקרחת יער לנוח קצת עם איזה קטע קלידים אווירתי, אך לפתע תיפוף מטורף יוציא אותך משלוותך ויקפיץ אותך על הרגליים מרוב אימה. אך איך שלא אנסה לתאר את זה, תצטרכו לשמוע זאת בעצמכם על מנת לתפוס את כשרון הכתיבה המעניין של הבחור הקנדי הזה.

מקודם הזכרתי את כשרונות הנגינה של Parks שגולת כותרתם היא כמובן מלאכת הקלידים שלו, שמלבדם הוא מבצע לבדו את כל תפקידי הכלים באלבום. ואמנם, בעוכרי כל להקת-איש-אחד נמצאים התופים האלקטרונים המזוויעים, שעל אף סבילותם ב-Aurora Borealis, עדיין לא קם הרכיב האלקטרוני שיחליף את הלימת התוף המהדהדת. חסרון זה ניכר בעיקר בשיר הבא, "Eternal Forest" (גם הוא ראה אור בראשונה בדמו הקודם, אגב) שלוקח תפנית קצת יותר אגרסיבית, ובהתאם מצריך תפקידי תופים מהירים ונרחבים יותר שנשמעים כאן פשוט רע.

מהנקודות הטובות שבשיר אפשר למצוא הרבה אלמנטים של פולק, כמו למשל תפקיד נבל-הפה (Mouth Harp) שקנה אותי לחלוטין, וכן ניתן למצוא כאן כמה תפקידים מאוד טובים של שירת קלין המוסיפה רבות לאווירה. Northstar אף הוא שיר מאוד אפי ואווירתי שמתבלט באלבום בזכות הווקאלס הנקיים המושפעים רבות מן הפולקלור ונותנים לאלבום צבע נוסף ומעניין. Aurora Borealis מגיע לסיומו עם אאוטרו הנושא את השם "Two Ravens Soaring" המורכב ברובו מתפקידי קלידים מלודיים יפהפיים המשרים אווירה קודרת ומדכאת החותמת את האלבום.

לסיכום, האווירה, הקונספט והליריקה העוסקת בהיסטוריה הויקינגית בקנדה מהווים את התשתית ליצירה מוזיקלית מצויינת. על כל אלה בונה David Parks את המוזיקה שלו בכשרון כתיבה רב, וכן במקצועיות רבה על כל הכלים. הסאונד של האלבום אף הוא נעשה בצורה טובה, ואינו נקי לחלוטין, כיאה לאלבום ויקינג. באשר לתפקידי התופים האלקטרוניים שעשו לי רע, נודע לי כי Aurora Borealis עומד לצאת בגרסא מחודשת יחד עם מספר שירי בונוס מהדמו שהוזכר, כאשר הידיעה המשמחת ביותר היא כי בגרסא זו נוכל להאזין לתיפוף אותנטי באדיבותו של Griffin Kissack, מתופף הלייב של Dark Forest. אבל עד שזה יעשה, אסתפק בינתיים בלהמליץ על האלבום המצויין הזה לכל אוהבי הויקינג\בלאק מטאל שביניכם.