Dark Moor – Tarot

התרגשות קלה עברה בגופי כששמתי את הדיסק הזה במערכת. כדובר ספרדית מינקות, הייתי מסוקרן לשמוע את Dark Moor שאמורה להיות חוד החנית של המטאל בספרד. בכלל, ספרד היא לא הארץ הראשונה (ולצורך העניין, גם לא החמישית) שעולה לנו בראש כשאנחנו חושבים על מטאל. לפניה צועדות בעוז גרמניה, שבדיה ואפילו (ישמור השם) צרפת. לכן, כשקיבלתי לידי את האלבום החדש של Dark Moor, הסקרנות אכלה אותי. קצת רקע מתבקש – מדובר באלבום השישי של אחת מלהקות המטאל המובילות בספרד, להקה שחרשה בשנים האחרונות את אירופה בסיבובי הופעות, קפצה כמה פעמים ליפן, התארחה בכל מיני פרויקטים חביבים, החליפה כמה חברי הרכב, ובגדול – בנתה את הקריירה היטב.

אני, כבור שכמוני, לא שמעתי על הלהקה מעולם, עד שקיבלתי את האלבום החדש, Tarot, שאמור (לפי הפרסומים) להיות מסע אל תוך עולם קלפי הטארוט, כשכל שיר מתמקד בסיפור העומד מאחורי קלף מסוים. כדי להבין מול מה אני עומד, בחנתי את האלבומים המוקדמים של הלהקה, עד החלטתי שהגיע הזמן לעבור לאלבום החדש. אם כן, חדור מוטיבציה, אכול מסקרנות (שרק התגברה בעקבות העטיפה החביבה. זה אולי ארכאי לשים בחורות חטובות במיוחד על העטיפה, אבל הארט מעולה), הכנסתי את הדיסק למערכת ולחצתי Play.

לאחר כמה דקות רציתי להעיף את הדיסק הזה מהחלון. מהשנייה הראשונה, שמבשרת על אינטרו מייגע ומגוחך, שנשמע כמו הפתיח ל-Golden Axe (המשחק הישן), האלבום הזה לא מפסיק להפגיז בקלישאות חבוטות, אחת אחרי השנייה, בקצב מסחרר. הייתי חייב לבדוק רגע – לא אמרנו ש-Dark Moor היא להקה עם שישה אלבומים ומלא סיבובי הופעות? לא אמרנו שהיא חוד החנית של המטאל בספרד? אז למה היא מקליטה אינטרו מסינתיסייזר של ילד בן חמש? וחצי?

המבוכה לא נפסקת שם. כל שיר באלבום יותר גרוע מקודמו – כל נוסחת פאוור מטאל מעייפת נשלפת מהשרוול של Dark Moor – הקלידים הנפוחים (שלי באופן אישי, מנפחים וריד במצח), התופים המשעממים, הריפים המנסרים שלא לוקחים אותנו לשום מקום, עם מלודיות פשטניות ושירה פלצטית חד גונית. מדי פעם נשמע קולה של בחורה המלווה את ההרכב, אבל קולה הענוג לא מציל את האלבום מהבינוניות. מה שהכי מרגיז באלבום הזה הוא העובדה שמדובר בלהקה ותיקה, הפעילה כבר קרוב לעשור. בעשור הזה חברי הלהקה יכלו להתפתח, לחקור כיוונים חדשים, להפתיע את הקהל שלהם. האלבום החדש שלהם נשמע בדיוק כמו האלבום הראשון (וזו בהחלט לא מחמאה). לכל הרוחות, אפילו להרביץ כמה שורות בספרדית באמצע אחד השירים הנוראיים שלהם זה משהו שיכול להופך את הדיסק לקצת יותר מעניין.

במקום לנסות להיות חוד החנית האמיתי של המטאל בספרד ולצאת עם אלבום חדש שמעורר ציפיות ומקיים את ההבטחות שהוא נושא עימו, Dark Moor בחרו להיות עוד הרכב סתמי לחלוטין, בתוך ז'אנר שלא מפתיע במשך המון זמן. התקווה שלי למצוא הרכב פאוור מטאל מעניין וחדשני לא באה לידי מימוש גם עם האלבום המאכזב במיוחד של Dark Moor. אני לא ממליץ על האלבום, אלא אם כן מי שקורא שורות אלו מעולם לא שמע פאוור מטאל. בעצם, גם אז אני לא ממליץ על האלבום הזה. עדיף להתחיל עם אלבום שלא נפתח בשתי דקות של פס קול של "Quest" רע.