Dark Tranquillity – Yesterworlds: The Early Demos

מה לא נאמר כבר על להקת הדת' מטאל המלודי השבדית Dark Tranquillity? ההשוואות הבלתי פוסקות לענקית הדת' האחרת, In Flames? המעבר מדת' מלודי מופתי באלבומים קלאסים כמו The Gallery – אחד מאבות המזון של אותו ז'אנר – למטאל מודרני מלווה קלידים באלבומים כמו Haven, ועד החזרה לדת' מלודי כבד יותר ב-Fiction. הכל נאמר, ולכן כנראה חברת התקליטים של הלהקה מוציאה כאן את העבר המרשים של הלהקה – לראשונה על דיסק אחד. למי שלא היה לו ברור מהתחלה, Yesterworlds הוא בדיוק ההפך מאלבום חדש של הלהקה, בעצם מדובר בהוצאה מחודשת שכוללת את הדמו הראשון של הלהקה, Trail Of Life Decayed, שיצא ב-1991, את ה-EP שנקרא A Moonclad Reflection ויצא ב-1992, פרומו שיצא בשנת 1994, ולסיום גרסה שונה לשיר "Punish My Heaven", שנכללה באוסף W.A.R, ולא הייתה זמינה מחוץ לו עד עכשיו.

למה לצפות? אם נתחיל מהדמו – לדת' שבדי בסיסי, הרבה פחות מופק מכל מה שהכרתם מהלהקה, ורחוק מאד מהמלודיות המורכבות והריפים של הגיטרות הכפולות שמושפעים קשות מ-At The Gates. הפעם מדובר בחומר שנע על קו התפר שבין ת'ראש פרימיטיבי לבין דת'-ת'ראש של להקות כמו Mecriless או Protector המאוחרות. החומר כבד, מכיוון שהסולן בתחילת דרכה של הלהקה לא היה Mikael Stanne המוכר והאהוב, אלא Andres Friden, סולן להקת In Flames בהווה. השירה נמוכה בהרבה ממה שהתרגלנו באלבומי הלהקה שבאו לאחר מכן, כשבנוסף גם יכולת הנגינה לא נמצאת אפילו באזור של מה שהכרתם. אז מה יש כאן? קסם. קסם של דת' שבדי מתחילת שנות התשעים שהכרנו בתקופה ההיא מקלטות דמו שהחליפו ידיים והועתקו מאדם אחד לשני, ריפים אגרסיבים, סאונד פשוט שאי אפשר לשחזר – בקיצור חתיכת תקופה שלעולם לא תחזור.

יהיה לא נכון להגיד שמדובר פה בעוד דמו של עוד אחת ממאות להקות דת' שבדיות של אותה תקופה – שומעים את הראש שיש לחברי הלהקה, ואת זה שהם כבר עומדים על כתפי ענקים כמו Entombed שהתחילו לפניהם, הריפים שלוקחים מאלבומי ענק כמו Left Hand Path כבר שם, וחוש למורכבות ובניית שירים גם נמצא, אבל הדרך לאלבומי המופת שהנפיקו אחרי זה עוד ארוכה. ה-EP שהוציאה הלהקה ב-1992 ופרומו שהוציאה ב-1994 הם כבר סיפור אחר, למרות שהשירה היא עדיין של Friden ב-92' ורק ב-94' היא החולפה ע"י Mikael Stanne המוכר, את הסגנון, המורכבות והמלודיה כבר אפשר לשמוע. השירים עוטפים ריף מתוחכם במשנהו, ויכולת הנגינה והכתיבה כבר שם – כאן זה כבר לא לגלות צד אחד, קדמוני ולא מבושל של הלהקה, אלא עוד צד של תחילת הלהקה שרוב המעריצים טרם הכירו.

בואו נסכם, שמי שהתחבר ל-Dark Tranquillity באלבומים המאוחרים יותר שלה בהחלט ירצה לשמור מרחק מאוסף הקטעים הנדירים הזה – חוסר הליטוש, הסאונד הלא חד וחוסר השימוש בכלים אלקטרונים יגרום ללהקה להישמע אחרת לגמרי מאיך שמכירים אותה מעריציה המאוחרים יותר. אבל מי שאוהב דת' שבדי באופן כללי, לאוו דווקא זה המלודי יותר, ומי שגדל על אלבומי העבר של הלהקות המלודיות השבדיות – כשהן עדיין המציאו את הסגנון בכל אלבום ואלבום – מהבחינה הזו יש לו כאן אוצר של ממש, התפתחות של אחת מהלהקות הגדולות יותר שצמחו למטאל הקיצוני בעשרים השנה האחרונות.
|MS|2522|MS|