Dawn Of Correction – Swingin' The Chain

מטאל אמריקני הוא בין הדברים שאני הכי פחות אוהב, לא יודע מה זה, אבל יש משהו בצד השני של העולם שנותן הרגשה מאד מוזרה. למרות זאת, כשקיבלתי את האלבום של Dawn Of Correction דווקא לא נגעלתי או השתעממתי למרות מה שחשבתי שיקרה. הלהקה הצעירה מפנסילבניה שמה לה כמטרה ליצור מטאל לא מוגדר, לא משעמם וטוב. כרגע אמנם אין לה עוד אלבום מלא אבל ה-EP שלה, שנעשה בהפקה עצמית, מצליח קצת לשדר משהו בכיוון, למרות שזה עדיין לא מלוטש.

השיר הראשון נפתח במטח תופים מלחמתי שמיד מוביל למעין נגינת הארדקור-ת'ראשית אבל ברורה. הלהקה לא נשמעת מלוכלך מדי כמו שאולי להקות שמנגנות ככה צריכות להישמע, אבל כשהסולן נכנס… אי אפשר שלא לשים לב אליו. קול הגראוול המחוספס שלו מזכיר זמרי הבי מטאל, אבל הרבה פחות אפי ויותר לעניין, לעומת זאת, שירת הקלין שלו, נשמעת כמו בכיינות מציקה לגמרי. מה שזה לא יהיה, גם אם זה בגלל הסאונד, הוא נשמע בולט מעל המוזיקה ואפילו מצליח לגרום לך לחבב את הפזמון של "Damage Is Done".

בהחלט ניכרת במוזיקה השפעה מלהקות כמו Pantera או Metallica, אבל אני מוצא פה יותר סממנים של הבי מטאל, רק מהול בסוג של הארדקור שמנסה להוציא את הלהקה מהז'אנר. "Run With The Hunt", הוא שיר קצת פחות מעניין והפזמון עם הצרחות של הסולן באיזשהו שלב עולה על העצבים כי אין לו שום מטרה. השיר השלישי, "Unlock The Fury", מתחיל ממש כמו איזה שיר של Nirvana, השירה פה הפעם על תקן קלין בעיקר, אבל גם הפעם זה מוציא אותי מהכלים. הנגינה לכל אורך האלבום אינה מיוחדת כל-כך, אבל היא זורמת לצד השירה וזה מה שחשוב.

השיר שנקרא "As I Live And Breath…" מביא גם כמה קטעים נחמדים אבל אני מניח שמי שרגיל לסגנונות האלה ולמטאל האמריקני בכללי, לא יתלהב ממה שהולך בדיסק הזה. אחרי השיר החמישי, אפשר כבר להסיק כמה דברים, בראש ובראשונה, הם צריכים סאונד יותר טוב, דבר שני, הסולן עוד צריך לעבוד על עצמו ודבר שלישי והכי חשוב, הם צריכים למצוא לייבל. אחרי שהם יעשו את כל זה, נראה כבר לאן הם יגיעו משם, אולי הם עוד יצליחו להפתיע בז'אנר, או לפחות להפתיע אותי.