Dead Soul Tribe – The January Tree

18/03/05
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Spiders and Flies
  2. Sirens
  3. The Love of Hate
  4. Why?
  5. The Coldest Days of Winter
  6. Wings of Faith
  7. Toy Rockets
  8. Waiting for the Answer
  9. Just Like a Timepiece
  10. Lady of Rain

אני מכיר אותו, את הבחור עם הקול הזה. דבון גרייבס. איזה שם מטאליסטי. איזה קול יפה. מאיפה אני מכיר את דבון גרייבס? מלהקה אלומת שם בשם Psychotic Waltz שעשו ת'ראש טכני (איזה ת'ראש ואיזה נעליים, יותר דומה לגראנג' מת'ראש מטאל – אבל עדיין מצוין) אי שם בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, אך כמו שאר להקות המופת של התקופה החליטו לפרק את הבאסטה. לדבון לא נמאס עדיין ממוזיקת המטאל, אם כי הוא בחר צורה מעודנת יותר של ביטוי היכולות הווקאליות שלו. אין מה לעשות, ת'ראש מטאל זה לא הסטייל שהוא אהב כנראה.

Dead Soul Tribe היא להקה שהוא הקים ביחד עם חבורת אלמונים, אחד מהם ערבי בשם עאדל מוסטפה, והחליט שמעכשיו הם ינגנו משהו יותר שורשי, יותר "רוק-אוריינטד" ופחות פסיכוטי. עד היום לא התלהבתי יותר מדי מהלהקה הזאת, דד סול טרייב. כלומר, זה היה חמוד והקול של דבון הוא מקסים עדיין בכל קנה מידה אפשרי, הוא אמנם לא ברוס דיקינסון, אבל יש לו נוכחות וכריזמה שאפשר לזהות מתחנת הרכבת הבאה, ועדינות שקשה למצוא לה מקום במטאל העולמי באשר הוא, גם אם מדובר בפרוגרסיב מטאל.

בסופו של יום, דד סול טרייב מנגנים פרוגרסיב מטאל. אמנם המוזיקה עצמה היא די רוק-אוריינטד, משמע ריפים לא כבדים ומסחררים, אלא איטיים יותר ונשענים על משקלים בלוזים, ובכלל נשמעים קלילים הרבה יותר מאיירון מיידן, רוח הלחן היא בגדר הרוק הפרוגרסיבי, פחות או יותר, והעובדה שדבון בוחר להכניס מדי פעם את יכולת הנגינה שלו בחליל – שהיא מצוינת לדעתי, קצת פוסלת את הלהקה מלהיות להקת רוק-מטאל פשוטה.

האלבום האחרון של להקה, "The January Tree" – הוא אלבום פרוגרסיב-מטאל לאלה שלא אוהבים פרוגרסיב-מטאל. אין פה את היצירות האפיות העמוסות כמו ב-Dream Theater ואין פה את הנגיעות הסופר-טכניות כמו ב-Spiral Architect. אז יש איזה פסנתר באחד השירים, וחליל בשניים אחרים – אבל האלבום עדיין מרתק גם בלעדיהם.

הוא נפתח עם "Spiders and Flies", שיר יחסית כבד לשאר האלבום, עם ריף בס בומבסטי. קולו של דבון מלווה היטב את תחושת הפיתיון והטורף, במובן המטאפורי של החיים, ובכלל המלל באלבום הוא יפהפה במיוחד בשיר "The Coldest Day Of Winter" שלמרות שהוא קצת קצר ומונוטוני, הוא מפגן מרשים של העדינות הווקאלית של דבון.

השיר הטוב באלבום הוא ללא ספק "Why?" שאפשר לומר שהוא גם נותן בראש. הפזמון הוא גם מרגש, גם קליט והוא זורם. האלבום כולו עומד ברוח קלילה מבחינה מוזיקלית, שמוסטפה המתופף דואג להשאיר את כל הקצב של האלבום בטמפו מרשים, ולא מרפה מהדינמיקה המוזיקלית.

לאלה שאוהבים פרוגרסיב מטאל, זה עוד אלבום שתוכלו לאהוב. אלה שלא סובלים את הז'אנר, זה גם אלבום שתוכלו לאהוב. It's a Win or Win Situation. לכו על זה.