Deeds Of Flesh – Of What's To Come

11/12/08
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Waters Of Space
  2. Eradication Pods
  3. Unearthly Invent
  4. Of What'S To Come
  5. Virvum
  6. Century Of The Vital
  7. Harvest Temples
  8. Dawn Of The Next
  9. Infecting Them With Falsehood

אחחחח, ברוטאל דת' מטאל. לא משנה כמה רחוק אסוג למחוזות המטאל המלודי, תמיד אחזור לחיק הז'אנר המקולל הזה – למהירות העל אנושית, לבלאסט-ביטים הבלתי פוסקים, לגראולים הנמוכים מהביבים ול-Gore הישן הטוב והאינפנטילי. הפעם זאת Deeds Of Flesh האמריקאית שחוזרת עם אלבום שביעי במספר. הלהקה הוקמה בשנת 1993 והוציאה את ה-EP הראשון שלה, Gradually Melted, ב-1995, ומאז, ובכן אתם רק יכולים לנחש – 13 שנה של ברוטאליות בלתי פוסקת, מושפעת עמוקת מאבותיה הרוחניים – Deicide, Suffocation, ואפילו Malevolent Creation לפרקים. בין היתר, חברי הלהקה גם מנהלים את חברת התקליטים Unique Leader Records – חברת תקליטים המיועדת ללהקות הברוטאליות והטכניות בעיקר בסצינת הדת' מטאל. החברה מייצגת להקות מאוד מבטיחות ומצליחות בז'אנר – אם זאת Aeon הוותיקה יותר או Decrepit Birth החדשה יחסית.

אז Deeds חוזרים, מחוזקים עם בסיסט סשן חדש המחליף את אחד ממקימי הלהקה, Jacoby Kingston. הבחור החדש עונה לשם Erlend Caspersen, איש Emeth ו-Blood Red Throne, שעושה באלבום עבודת קודש של באס טכני ואיכותי. מלבד העובדה שיש בסיסט חדש, אין הרבה חדש תחת השמש בשביל Deeds Of Flesh – או שמא טעות בידנו? למען האמת, אלבומם החדש, Of What's To Come אינו בא לחדש דבר. טוב, אולי דבר אחד – ההפקה. לכל אורך הקריירה שלה, הלהקה התברכה בסאונד אולדסקול מטונף של דת' מטאל ו-ווקאלס ביוביים למדי, אך פה מוצג לנו סאונד חדשני, באסי וצלול ביותר. אך אל תתבלבלו – אין פה שום סימני התפשרות על המוזיקה. להיפך, Of What's To Come הוא סביר להניח אלבום הברוטאל-טכני הכי משובח שיצא השנה.

האלבום מכה במאזינים ללא רחם, שיר אחר שיר. Deeds מפתיעים באלבום בטכניות מחוררת עורי תוף (ואצבעות. איך לעזאזל אפשר לנגן שירים כאלה יותר מחמש דקות?) יותר מכל אלבום אחר שלה. מרכיב שבירות הקצב המוכר עוד מימי Death נותן לנו בראש בעיקר בשיר השלישי, "Unearthly Invent" הכמעט-פרוגרסיבי, שהזכיר לי את Necrophagist בעיקר בזכות הבס הדומיננטי והסולו המרהיב שזועק "הצילו! שלפו אותי מרצפת חדר העריכה של Epitaph" בכל תו ותו שלו. עוד נקודת ציון באלבום היא ללא ספק שיר הנושא "Of What's To Come". השיר פורץ בריף Suffocation לכל דבר ועניין וזורם לאתנחתא גרובית סטייל Dying Fetus, מלווה עם גיחה פרוגרסיבית ל-Necrophagist ואז חזרה לריפים טכנים מהירים מפאלמיוטמים (מלשון Palm Mute) על פריטת טרמולו, שהפכו לסימן ההיכר של הלהקה. ריפי Dying Fetus ממשיכים להגיח להם פה ושם, אך עדיין השיר זורם על מבנה קליל ומעניין, בעיקר בזכות המעברים הנפלאים שהמתופף Mike Hamilton מספק כאן.

זה מדהים איך Deeds Of Flesh מצליחים לבסס קריירה שלמה של להקת ברוטאל ואחרי כל כך הרבה זמן להמציא את עצמה מחדש. נכון, אין ממש פריצת גבולות כאן, ותמיד החבר'ה עסקו במוזיקה מתוחכמת ומהירה (עד כמה שאפשר לתאר בלאסט-ביטים למשך 11 דקות רצוף כמהיר או מתוחכם), אבל ההפקה, השירה, הריפים, כל החבילה בכללותה פשוט מצליחה לעבור לכמעט ז'אנר אחר, ולצדו גם קהל יעד אחר. למרות זאת, עדיין המוזיקה מצליחה להישאר רלוונטית למעריצים הוותיקים – בפעם הראשונה ישב הבחור הברוטאלי סוגד הגור חמוש עם חולצת Conquering The Throne של Hate Eternal עם הילד לבוש חולצת Emeth, ושניהם מניעים את ראשם הלוך ושוב לצלילי "Virvum", הטראק החמישי באלבום. בקיצור, אם אתם מעריכים מוזיקה מהירה, ברוטאלית, שוברת, דת' מטאל לתוך הפרצוף בגלגול החדשני והצלול ביותר שיש לו – קפצו על האלבום הזה. אולי לא תרגישו שהשירים מתחלפים, ויש סיכוי שתחושו מחזור כלשהו, אבל אתם תיהנו מכל רגע. בחיי.