Derek Sherinian – Blood Of The Snake

דרק שריניאן חוזר אלינו עם אלבום סולו חדש בעל שם "קשוח" מאד, Blood Of The Snake. שריניאן דואג כמו בכל האלבומים האחרונים שלו, לערוך עירוב של מספר סגנונות כמו מטאל, פיוז'ן וזאת בצירוף רשימת אול-סטארים מהתחומים האלה שכוללת את ג'ון פטרוצ'י, זאק ויילד, טוני פרנקלין, סיימון פיליפס, אינגווי מלמשטין, בילי איידול וסלאש.

בשיר הראשון, "Czar Of Steel", מצטרף אל שריניאן ידידו ג'ון פטרוצ'י ונותן פתיחה מטאלית וסוחפת לאלבום הזה. "Man With No Name" הוא מפגן ראווה טכני של זאק ויילד עם שירה בסגנון אוזי אוסבורן, ושריניאן שוב חורש על אותו Monster Lead משכבר הימים. הקטע השלישי בעל ניחוח הפיוז'ן המרענן, "Phantom Shuffle", הוא אחד הדברים המעניינים שיש באלבום הזה, שילוב צבעוני של סקסופון, בס וקלידים יוצרים משהו לא שגרתי כל כך.

בשיר הרביעי קיבלתי עצבים כבר מתחילתו – שריניאן לקח בלי שום בושה קטע אינסטרומנטאלי מהשיר "Anna Lee" שנכתב בעת שהיה חבר בדרים ת'יאטר, ופשוט בנה עליו שיר תוך כדי שהוא מעתיק תפקידים ברורים ממנו. אני מניח שלסטיב לוקת'ר לא הפריע לנגן פה את הסולו אבל בשביל מה שריניאן היה צריך להעתיק ולהכניס קטע כזה לאלבום שלו? נגמרו לו כבר הרעיונות היצירתיים? שיתבייש לו, המעריצים של דרים ת'יאטר ישמחו לשמוע את השיר בגלל מקוריות ולא בגלל העתקה.

"Blood Of The Snake", שיר הנושא, יכול היה להיות הקטע הכי טוב באלבום אלמלא הסולואים של מלמסטין שגורמים לך לחשוב לפעמים שהוא אכל משהו מקולקל, אחרת לא מוסברת המהירות המטורפת בה הוא מנגן, לא נמאס לו כבר? כי לי כבר נמאס. השיר שמגיע לאחר מכן הוא שיר ג'אז כיפי, שריניאן בתפקידי פסנתר סולידיים מלווה על ידי הסקסופוניסט ברנדון פילדס, כשההלחנה פה דיי טובה לטעמי. הקטע "Monsoon" הוא בעל פוטנציאל טוב בתור שיר הבי-מטאל, אבל הקדיחות של מלמסטין והגיטרה הורסות הכל. בשיר שסוגר את האלבום מצטרפים לשריניאן, חברו הטוב בילי איידול וסלאש הקשיש שמבצעים קאבר חביב ל-"In The Summertime" ונשמע שהם נהנים לנגן ביחד. הביצוע חביב ומסיים את האלבום בצורה פחות עגומה.

לצערי, אחרי השיפור שהגיע ב-Mythology (אלבום הסולו הטוב ביותר שלו לטעמי), מגיעה שוב הנפילה באלבום הזה שנשמע שוב כאלבום גיטריסטים ולא כאלבום של קלידן ובסופו של דבר מפספס בגדול. הסאונד שלו ממוחזר וגם ההלחנה ברובה טעונת שיפור, ואני מציין זאת כי שריניאן מסוגל ליותר. החסרון של סטיב סטיבנס מורגש, בעוד אינגווי מלמשטין רק מעיק על המאזין שכבר שבע מלשמוע אותו. המסקנה היא שעדיף לחכות לאלבום האולפן הבא של Planet X, בו שריניאן מתעתד להפגיז עם וירג'יל דונאטי, גרג האו ואלן הולדסוורת'.