Destruction – D.E.V.O.L.U.T.I.O.N.

Destruction, מפלצת הת'ראש הגרמנית חוזרת עם אלבום חדש 3 שנים אחרי אלבומה האחרון. בין לבין היא הוציאה אלבום אוסף ועשתה אינספור הופעות (בין השאר בישראל במסגרת פסטיבל מטאליסט בפלמחים, בו היא קרעה את הקהל לגזרים). יש הטוענים כי Destruction הם מחלוצי הת'ראש באופן כללי או אפילו הראשונים שחצו את הגבולות למחוזות אלימים ואגרסיביים יותר בגרמניה בפרט. אם זה נכון או לא, ניתן להתווכח על זה רבות (Kreator התחילה עוד ב-1982 כ-Tyrant, כמו Metallica בארה"ב ו-Vulcano בברזיל החלה לפעול עוד ב-1981). מה שחשוב הוא, ש-Destruction בשונה מלהקות ת'ראש רבות, לא גוועה ונעלמה.

אמנם במהלך שנות ה-90' הלהקה נכנסה למעיין שנת חורף ארוכה, אבל מ-1998, הלהקה חזרה לתת בראש, בצלעות, בבטן, בסרעפת בשרירי הירך ובכל נקודת תורפה אפשרית שניתן רק להעלות על הדעת. רצף של אלבומים מדי שנה שנתיים, הופעות, DVD וכו' מחזירים עטרה ליושנה ומסייעים לת'ראש הישן והטוב להישאר בתודעה. כמובן שלהקות רבות וטובות עודן פועלות בתחום, אבל כולן בשלב כזה או אחר שינו, גיוונו וניסו כיוונים שונים (Metallica עם Load ו-Reload, או Kreator עם Outcast וכו'). Destruction הצליחה לשמור על הצביון העצבני והלא מתפשר למרות שינויים רבים בהרכב, שכללו בין השאר את עזיבתו וחזרתו של הסולן \ בסיסט Marcel Schirmer, הידוע בכינויו Schmier. כיום, החזית האחידה שעומדת בפני הקהל ושוחטת את הרמקולים שלנו כוללת את Mike Sifringer הגיטריסט, שנמצא בלהקה מתחילתה ו-Marc Reign המתופף, שהצטרף ב-2002.

כבר ממבט בעטיפת האלבום של Destruction אפשר לנחש באיזה ליריקה אנחנו הולכים להיתקל. הלוגו של הלהקה בוער ומתוך ערמה של גופות, זבל, פצצות ושאר ירקות בוקע לו שד מעונב עם גולגולת על מקל. רשימת השירים יוצרת אקרוסטיכון. כל הכבוד למי שזוכר את המושג הזה משיעורי ספרות ושירת ימי הביניים. מי שלא זוכר, לא מדובר פה בשירים של רש"י, רשב"ג ועוד כל מיני ראשי תיבות שתורגמו מעברית לאנגלית, האות הראשונה של כל שיר היא חלק משם האלבום – D.E.V.O.L.U.T.I.O.N. הקו התוכני של השירים שעובר לאורך כל השירים מדבר בעיקר על הריקבון החברתי, התפוררות המרקם העולמי, נפילת הכלכלה וכדומה. אכן אלבום עם אמירה מאוד ברורה, מאוד חזקה, השאלה אם היא עוברת או לא?

לצערי לא. האלבום באופן כללי טוב, הסאונד מהוקצע, עבודת התיפוף של Marc מצוינת, מהירה, מורכבת, שילוב של דבל-באסים עם עבודת מצילות מדויקת. Mike מפזר סולואים לאורכם ורוחבם של השירים ו-Schmier פותח את האלבום בצווחה שמהווה סימן ההיכר שלו, ממשיך בשירה מחוספסת ולעיתים אף יורד במספר טונים לגבולות הגראולינג. בנוסף, אומנים נוספים מן השורה תורמים קטעי סולו, אם זה Vinnie Moore (במקור גיטריסט Vicious Rumors וכיום עוסק יותר בעולם הבלוז והרוק הקליל יותר) או Gary Holt ממפלצת הת'ראש האמריקאית Exodus, והווירטואוז Jeff Waters האגדה מ-Annihilator. אבל, וכאן יש אבל גדול – חסר את החספוס המקורי של הלהקה, השירים שפשוט מבוצעים כדי לגרום לנו לשבור את המפרקת.

Destruction ניסתה ליצור אלבום מתוחכם, ומהבחינה הטכנית היא בהחלט הצליחה, הבעיה היא שהוא לא יוצר עניין אצל המאזין, וזאת למרות שניסיתי לשמוע את האלבום בחודש האחרון מספר רב של פעמים. עם זאת, אני רוצה לציין לחיוב כמה שירים שמצילים את כבודו של האלבום. שיר הנושא "D.evolution" מתחיל בפריטה מדויקת, שיכולה להיות אינטרו מצוין לסרט אימה, ומתפתחת לשיר מהיר, עם שבירות רבות במהלך הפזמון והגשר. השיר השלישי "V.icious Circle: The 7 Deadly Sins", שכשמו כן הוא, מדבר על חטאי בני האדם. עם פתיחה קצת מייגעת, באורך של דקה, אך משם השיר מעלה הילוך, ובתיפוף מהיר ומורכב המלווה גיטרה בסיסית, Schmier פורס בפנינו את 7 החטאים.

"U.rge" בו משתתפים האורחים הוא השיר המועדף עלי. השיר נפתח עם סולו של Gary Holt, עובר לפזמון מלודי, שגם מתאפיין בשירה ונגינה רכה יותר, ומשם ממשיך ומתובל כל העת ע"י ריפים ארוכים ומלודיים של Mike ושל Jeff Waters. מבנה השיר ואופן הביצוע הדרמטי מדגיש את התוכן – יצר הרוע שבאדם. אבל למרות כל זאת, עדיין מדובר באכזבה מבחינתי. אחת הלהקות שמציינות את התחייה של סגנון שפעם שלט בסצנה של המטאל, לא מצליחה לספק את הסחורה. עם כל האהדה וההערצה לחבר'ה הטובים מגרמניה, D.E.V.O.L.U.T.I.O.N לא מגיע לסף הרצח בעיניים – מקסימום עיוות קל בגבה.