Devian – God To The Illfated

שבת בבוקר, יום יפה. אבא קורא המון עיתון (המון עיתון) ואמא שותה המון קפה. אל תדאגו, זה לא סקירה על הוידיאו החדש של אריק איינשטיין, כמו גדולים 2. יש המשך… שבת בבוקר יום יפה, אני שם את האלבום חדש של Devian במערכת, חוטף בזרקריות ויוצא לשבור, להרוס, לשחוט, לבעוט ושאר ירקות. אין דרך אחרת לתאר את התחושה שהאלבום הזה מעביר בעת ההאזנה. מהפעם הראשונה ששמעתי אותו, הבנתי שזה אחד האלבום הטובים והשוברים שיצאו בתקופה האחרונה.

לפני שנמשיך בסקירה עצמה, קצת מידע. God To The Illfated נוצר ע"י קבוצה שוודים מאוד מוכשרת, יוצאי להקות בלאק ודת' מהשורה הראשונה. הסולן, Erik "Legion" Hagstedt (לשעבר Marduk) חבר ל-Emil Dragutinovic (יוצא Marduk גם הוא, ומתופף The Legion) ויחד הקימו את Devian אי שם ב-2007 עם Jonas "Joinus" Mattson ו-Tomas Nilsson הגיטריסטים. בתחילה, את עמדת הבס תפס Roberth Karlsson (אחד מאושיות הדת' השוודי החשובות, סולן להקת Facebreaker ובעבר גם Edge Of Sanity ועוד), אך זה הוחלף ע"י Carl Stjärnlöv. האלבום יצא ב-Century Media, אחרי שעבר בכור ההיתוך של Peter Tägtgren, דבר המבטיח הפקה וסאונד חד ומהוקצע.

Devian יוצרת מוסיקה אפלה ומהירה – שילוב של בלאק ודת' עם יסודות של ת'ראש – כשהליריקה עוסקת ברובה ברשע ודת כיאה ללהקות בלאק. עם זאת, המוסיקה מתובלת גם בריפים וסולואים מלודיים המתאימים לדת' שוודי או אפילו לפאוור מטאל כוחני. גרונו של Legion ניחר ונוטף שנאה, אבל יחד עם זאת הוא מפתיע פעמים רבות עם שירה נקייה. האלבום נפתח עם "Mask Of Virtue". דקלום בלטינית קצר וניגשים למלאכה – ריפים המאפיינים דת' שוודי קלאסי מלווים בתיפוף מהיר במקצב פשוט. זה אמנם שיר עם קו בסיסי (שנשבר באמצע עם בליץ של Emil) אבל אני חייב לציין שזה לא אומר שהלהקה לא מספקת את הסחורה, להפך. מדובר בדת' פשוט, שונה מהנוסחה הקבועה של שאר להקות הדת' שהפציצו בתקופה האחרונה באלבומים חדשים.

השיר השני, "Assailant", שגם זכה לקליפ מעולה, נפתח בריף לא אופייני ומהלומות כבדות על ה-Bass Drums. באמצע מתפתח עם נגינה ושירה מלודיים, רכים אך קודרים. "The Unspoken" כבר מייצג יותר את הקו הקלאסי של הדת' השוודי המקורי, אך גם פה, Devian עושים את זה בדרך הייחודית שלהם. בפיזמון של "Saintbleeder", יש ליווי של שירה נקייה (לא יודע אם זה Legion עצמו או אחד מחברי הלהקה) המזכירה במקצת שירה נזירית, שירה המוסיפה לייחוד המוזיקלי של הלהקה. שיר הנושא, "God To The Illfated", מספק גם הוא הנאה צרופה במהלך השמיעה, השיר מתפתח וזז בין סגנונות, מדת' לת'ראש מהיר. Emil מלווה במכות חדות עם עבודת מצילות מצוינת, סדרה של לידים רוקיים שבמהרה מובילים את השיר לקטע דקלום קצר של Legion.

לכל אורכו של האלבום אין ירידת מתח, כל שיר מושך את השומע להמשיך ולהאזין לאלבום, אם בסקירות קודמות נטען כי ללהקות דת' כיום קשה לחדש, Devian מוכיחה שאפשר גם אחרת (ואני לא מנסה לעשות כאן פרסומת בחירות של ברק אובמה, למרות שזה נשמע ככה). האלבום נסגר עם "When The Vultures Have Left", שיר ארוך יחסית לשאר השירים שנפתח עם נעימת קלידים קודרת שמתפתחת לתיפוף מהיר מלווה בצווחה. כאן בא לידי ביטוי הצד האפל והסימפוני של הלהקה, מזכיר מאוד את Keep Of Kalessin או את Dimmu borgir, אך שוב, גם כאן הלהקה משלבת סגנונות נוספים שהופכים אותה לייחודית. ריפים איטיים, דומיים, כאילו נלקחו היישר מ-Icon של Paradise Lost. לסיכום, כשנגיע לסוף 2009, אני מודיע מראש – האלבום הזה נכנס לחמישייה או העשירייה הראשונה מבחינתי. יש בו הכול – יכולות טכניות ווקאליות, שימוש נרחב אבל במינון הנכון של סגנונות, שירים קצרים וקליטים אבל גם כאלו המספקים רקע טוב לאיזה טבח או חיסול חשבונות. בקיצור, אני נהנתי.