Devil's Slingshot – Clinophobia

למי שלא מכיר את השלישייה המופלאה שמרכיבה את פרויקט הפיוז'ן מטאל הזה, הגיע הזמן לפתוח היטב את האוזניים, ולמצוא חומרים שבהם מנגנים תופעות הטבע האלה. מי הם, אתם שואלים? אז ככה: טוני מקלפיין, גיטריסט מופלא שהוציא עד היום 11 אלבומי סולו, היה חבר בהרכב הפיוז'ן של דרק שרניאן (חבר ב-Dream Theater לשעבר) Planet X, שם הפך רשמית לשם דבר בסצנת הגיטריסטים. הוא מיטב לשלב בין מטאל לג'אז, וסיגל לעצמו סטייל משל עצמו – אפשר לזהות את הנגינה שלו בנקל, וללא ספק מדובר באחד הגיטריסטים המקוריים הפועלים כיום.

בין שאר הפרויקטים שלו אפשר למצוא את הרכב הפיוז'ן רוק Cab עם המתופף המופלא דניס צ'יימברס, הוא לקח חלק בלהקה של Steve Vai בשנים האחרונות והוא אפילו הופיע כחלק אינטגראלי ממופע ה-G3 בטוקיו, ביחד עם אגדת הבס בילי שיהאן. ואיזה קטע מטורף, אותו בילי שיהאן, שנחשב (ובצדק) לאחד הבסיסטים הטובים בעולם, מנגן גם בפרויקט הזה. בילי שיהאן ידוע בתור בסיסט שיכול לנגן הכל – רוק, מטאל, פיוז'ן, פרוגרסיב. מה שתרצו, הוא כבר ידע לעשות, וסביר להניח שיותר טוב מכולם.

את הפריצה הגדולה שלו חייב שיהאן ל-David Lee Roth, לשעבר סולן Van Halen, שכל כך אהב אותו כשחימם את להקתו, ולקח אותו להקלטות אלבום הסולו השני שלו (ביחד עם אגדות כמו גרג ביזונט וסטיב ואי). מיד לאחר מכן שיהאן הצטרף להרכב Mister Big, שאמנם היה הרכב רוק די בינוני, אבל פעם בכמה שירים ניתן היה לשמוע את הגאונות של שיהאן מצטלבת עם הנגינה המדהימה של הגיטריסט פול גילברט. Mister Big זכתה לעדנה מסוימת עם כמה להיטי רדיו מצליחים, ושיהאן המשיך לעבוד עם הגדולים ביותר. הוא התארח אצל פרויקט הסולו של דרק שרניאן, ובהמשך שיתף פעולה עם מייק פורטנוי (Dream Theater) ופול גילברט בכמה הופעות מחווה ללהקות עבר, והופיע כמוזיקאי אורח בעשרות אלבומי רוק, מטאל ופיוז'ן.

המתופף המשלים את האלבום הזה הוא וירג'יל דונאטי, מתופף אוסטרלי שעשה את הפריצה הגדולה שלו דווקא באלבומי סולו. הוא היה חבר ב-Planet X, שם הכיר את טוני מקלפיין, וניגן בעשרות אלבומים, כמתופף סטאר אורח. להחזיק את דונאטי באלבום שלך הפך לתו תקן של איכות, כשאתה מנסה לפרוץ לעולם הפרוג/פיוז'ן. את הפרויקט הנוכחי של השלישייה הזו לא באמת צריך לסקר – מספיק שאתה מכיר את הנפשות הפועלות, ואתה יודע בדיוק מה אתה הולך לקבל. לכל אחד משלושת הנגנים הללו יש סגנון משלו, וביחד הם מצליחים לשלב את הכישרונות שלהם לארבעים דקות של פיוז'ן מטאל טהור, איכותי, קולח ומלהיב.

רק כמה המלצות קטנות – קטע הפתיחה, "Nederland", מצוין. שיר מספר ארבע, "Lay Off" הוא הפיוז'ן מטאל המזוקק ביותר שתוכלו לקבל מהשלישייה הזו – ריפים חזקים, תיפוף אנרגטי שדואג לרסק את המקצבים בתחושה של ג'אם, אבל מחושב היטב, ושינויי אווירה תכופים. בדיוק מה שהיית מצפה מקטע מוזיקלי שהשלושה הללו מעורבים בו. קטעים 3 ו-6 קצת חלשים לעומת האחרים באלבום, יותר מדי אוריינטציה של רוק'נרול אולד סקול לטעמי, אבל לזכות השלושה יאמר שהם מצליחים להפוך גם את הקטעים המרשימים פחות למעניינים.

למי שקצת מתבאס מקטעים לא ממש אגרסיביים, השלושה מספקים את הקטע השביעי "Flamed", שהוא יותר פרוג מטאל מפיוז'ן, והוא קטע חזק ביותר. גם השיר האחרון בדיסק, "Aeriel Perspective" מעולה, והשם שלו הוא בדיוק מה שהוא – תחושה של ריחוף, של חוסר משקל, של אקסטזה. אני מאמין שאם היו לי ביצים לעשות צניחה חופשית, ככה זה היה מרגיש. לכמה שניות היו שמועות שההרכב הזה הולך להגיע לארץ, אך ההופעה בוטלה באותה מהירות שנחתמה. בינתיים, המעריצים בארץ יצטרכו להמשיך להקשיב למוזיקה הנפלאה של ההרכב הזה יותר, ביחד ולחוד.