Dionysus – Fairytales And Reality

בתור אחד שגדל על להקות פאוור קלאסיות לרבות אלבומי הקאלט של Helloween בימי הקסם של "שומר המפתחות", אני לא מתנגד כלל ומבחינתי אני שמח לגלות פה ושם שלמרות כל התהפוכות, חלקן חיוביות וחלקן לא, יש כאלה שמעדיפים לשמור על "טהרת" הז'אנר ולעשות פאוור מטאל לפי ספר "הברית הישנה" של הסגנון. אחת מהלהקות שנכנסת להגדרה הזאת היא Dionysus. חברי הלהקה הזאת רחוקים מלהיות "זרים" בסצינה, Kaspar Dahlqvist, היה בין היתר הקלידן של מאלמסטין, Ronny Milianowicz היה המתופף של Sinergy וגם הגיטריסט והבסיסט (Johnny hlin ו-Nobby Noberg) ניגנו בעבר ב-Nation.

למרות שנתקלתי בכאלה שמתארים את היצירה של החבורה המכובדת הנ"ל כ-Melodic Hard Rock, לדעתי זו הגדרה מטופשת וזה בדיוק כמו לומר "שחור כהה" או "חולצת גולף עם צאוורון" שכן Hard Rock הוא מיסודו מלודי ואמוציונאלי ולכן תוספת התואר "מלודי" היא אינה אלא Stating The Obvious ולא Redefining, בעיניי Fairytales And Reality עובר בלי מאמץ את גבולות ה-Hard Rock ונכנס עמוק אל תוך השטח האפור שבין ה-Heavy Metal בקלאסי לבין ה-Power Metal תוך נגיעה קלה בהרבה אלמנטים שכיחים באיזור.

Fairytales And Reality הוא אלבומם השלישי של Dionysus (אל היין היווני) שמראה ללא ספק מגמה של שיפור אדיר מקודמיו, הקומפוזיציות בשירים הרבה יותר מעניינות, העיבודים הווקאליים מחמיאים לקולו האדיר של הסולן (שמייד נתעמק רק בו) ומוציאים ממנו הרבה יותר עוצמה ורגש מצד אחד וכוח מצד שני. דבר ראשון שפשוט תפס לי את האוזן בשנייה החמישית של השיר הראשון הוא הסולן. בהתחלה, לפני מבט על עטיפה הדיסק הייתי בטוח שמדובר בג'יימס ריברה (Destiny's End) אבל מסתבר שזה Olaf Hayer, הסולן האדיר של Luca Turilli.

Olaf לדעתי היהלום שבכתר באלבום, מעבר לכל דבר אחר, הוא ללא ספק אחד הסולנים החזקים שקיימים היום והורסטיליות שלו מדהימה כל פעם מחדש (כנ"ל גם הדמיון בין הקול שלו לבין הקול של ג'יימס ריברה). למי שלא מכיר את אולף ולא שמע פרוייקטים ולהקות אחרות בהן נטל חלק אני הייתי מתאר את הקול שלו כהכלאה מאוד מוצלחת בין הקול של ברוס דיקינסון (Iron Maiden), זאק סטיבנס (Savatage, Circle II Circle) וג'ואי טמפס (Europe).

אז ציינתי עיבודים ווקאלים מצוינים וקומפוזיציות עשויות היטב, הכול עטוף ב-Chord Progression סוחף ולראיה קחו את השיר הראשון "Illusion Of Life" שזה לדעתי השיר של האלבום בה' הידיעה, שיר פשוט, קליל וממכר, עשוי ללא דופי עם פזמון המנוני להפליא. השיר נפתח בקטע קלין ושירה נמוכה ולרגע חשבתי לעצמי "המממ… איירון מיידן…" ואז נכנס הבית, קצת יותר קופצני והגיטרה מלווה את השירה בצורה יפה. הפזמון הבומבסטי גרם לי לרצות לשיר כבר מהשורה השנייה ותוסיפו על זה סולו מצוין, עם סוויפים בביצוע מושלם וקיבלתם מנה מכובדת של Power Metal במלוא מובן המילה.

הסאונד באלבום הזה הוא גם משהו שדורש התייחסות מיוחדת בעיניי, לפי דעתי הוא מהטובים שיצא לי לשמוע, הגיטרות נשמעות מלוטשות ונקיות, צליל מבריק אבל לא מתקרב ולו רק לשנייה לצליל המלאכותי של הרבה הפקות שיצא לי לשמוע, התופים יושבים בצורה מושלמת בכל קומפוזיציה, והקלידים מיושרים יפה עם שאר הכלים. בהחלט תענוג להקשיב ולגלות כל פעם מחדש איך לכל כלי יש את הבמה שלו בצורה מושלמת. דבר נוסף שראוי לציון באלבום הוא הקצב, למרות שמדובר בפאוור מטאל, Dionysus לא ממהרים לשום מקום ורוב השירים בדיסק שומרים על קצב ממוצע ולא משתוללים כמו רבים מחבריהם לז'אנר.

שירים איטיים במידה מסוימת כמו Illusion on Life" " שהזכרתי קודם, "Blinded", "The Spirit" ועוד שלא מכילים מקצבים מטורפים ונשארים בגבולות "המהירות המותרת" לרוב. גם כאשר הקצב עולה הוא לא מרקיע שחקים ומגיע למהירות סבירה כמו "Dreamchaser", "The World" ו-"The Orb". הליריקה באלבום לא הדבר הכי מתוחכם שקראתי אבל בהחלט לא מזיקה, אפשר לומר שזה בהחלט לא Emergency Gate. למרות שזה קיטשי מידי פעם, נדוש במידה מסוימת, עבורי כל האלבום הזה הוא סוג של Feel Good Metal – מאוד חיובי וקליל.

לא תמצאו שירים על דרקונים, קוסמים וחרבות אלא שירים עם מסרים חיוביים ומעודדים כמו ב-"The Spirit" ובאחד השירים האהובים עליי, "True At Heart". השיר הזה הוא דוגמה טובה לליריקה שעשויה להיות דביקה במידה מסוימת, משפטים כמו "We're martching for freedom…" הם בהחלט לא המצאת המאה בז'אנר הזה אבל הודות לקצב ולמלודיה של השיר הזה הפעם זה בהחלט נסלח. Dionysus לא שוברים מוסכמות ולא שוחטים אף פרה קדושה, לא מחדשים יותר מידי ולא ממציאים את עצמם ואת העולם מחדש, אבל הרעננות פשוט נוטפת מכל שיר ושיר באלבום הזה וניכר ללא צל של ספק שעבור הקבוצה המנוסה הזאת הכול סובב סביב מטאל טוב כמו שרובנו מכירים, חלקנו אף גדל עליו ועבור החלק אחר הצעיר יותר זו יכולה להיות אחלה הזדמנות לקבל מדיוניסוס יין חדש, בבקבוק חדש, תווית חדשה אבל טעם ישן נושן שרק השתבח עם חלוף השנים.