Dissimulation – Prakeikimas

Dissimulation הינו פרוייקט בלאק\ט'ראש לא מהמוכרים בתחומו, ואולי העניין נובע מהעובדה שהם מגיעים מליטא שכוחת האל. הלהקה הוקמה בשנת 1993 וככל הנראה לא תפקדה באינטנסיביות יתרה, עקב כך שזהו רק האלבום המלא השני שלהם מאז אותה שנה.

את הדיסק פותח קטע קלאסי שנלקח מתוך סרט דוקומנטרי על פצצת האטום. הקטע משלב בנוסף לכלים הסטנדרטיים גם תופי באס רבים וקולות מקהלה. כל אלה פותחים את הדיסק בצורה מעניינת, שדווקא סברה מאוד לאזני. בתום הקטע הקלאסי המדובר, שהוא מהווה גם חלק מהשיר הראשון – "As Jusu Prakeikimas", נשמעים לפתע התופים במעין פיצוץ אטומי משלהם. שקט קצר. עכשיו נכנסות להן הגיטרות בריף פולקי הנשמע נחמד מאוד, אך לא לזמן רב. אל הגיטרות מתלווים התופים המהירים והווקאלס העמוקים והצרודים של הסולן, שמנסה אולי להדמות לקרונוס מוונום בשירה שהיא לא סקרימינג לגמרי, אלא משהו שהוא חצי-קלין חצי-צרוד, שנותן לו איזשהו פן אולד-סקול בשירה שלו.

אחד הדברים שמשכו אותי בווקאלס הם ההתגלגלות של השפה הליטאית עם השירה, שילוב שדווקא נשמע מצויין ומאוד מעניין, ולא מצריך מאיתנו להקשיב לאנגלית הנהגית בעילגות. לקראת סוף השיר מצטרף אל הסולן קול שני שמנסה להגיע לטונים גבוהים כבמקהלה, ואדגיש, מנסה וזה פשוט נשמע מוזר. לאחר מכן הריף ההתחלתי חוזר והשיר מגיע לסיומו.

רוב הדיסק די חוזר על עצמו מבחינת הריפים המונוטוניים וכמו כן על האלמנטים הבסיסיים של הסגנון. גם המקצבים אינם דינאמיים במיוחד ברובו של הדיסק. עניין משונה במקצת בדיסק הזה הוא שאחרי כל שיר בחרה הלהקה לענג אותנו עם הרבה מאוד זמן של שקט, מדובר ביותר מחצי דקה בסוף כל שיר של שקט כמעט מוחלט, שהוא למעשה אמביינט בווליום ממש נמוך. שיהיה לנו זמן לצאת להפסקת סיגריה אולי? מי יודע.

בשיר "Kol Viskas Niekur" אפשר למצוא אלף ואחת השפעות שונות, הבולטת שבהן היא כנראה סודום הקלאסיים. בסביבות האמצע השיר לוקח איזשהו טוויסט לתוך המחתרת עם סאונד יותר אפל שדווקא לא מאפיין את ההוצאה הזו. ובכלל, יש לציין כי עבודת הסאונד וההפקה כאן הן ממש מעולות. יחסית ללייבל ליטאי לא מוכר, עליי להסיר את כובעי בפניהם. והנה כבר הגענו לשיר האחרון, והארוך יחסית, "Karo Ugnys/l Dausas". אחרי קטע האמביינט האופייני, פותח השיר הזה בהרבה מאוד אנרגיות, והוא נוטה לסגנון הבלאק מטאל יותר מאשר כל השירים באלבום הזה. אחרי הפתיחה האנרגטית הזו, הגיע הזמן לקצת שקט (מפתיע, לא?) שאותו שוברות המצילות של המתופף, ולאחר מכן גם שאר הכלים.

מהרגע הזה השיר לצערי הפסיק להיות דינאמי מבחינה מוזיקלית ולבש מעטה אפרורי ומונוטוני. ומכשהסתיימה לה המוזיקה מתחיל קטע אמביינט עם מים זורמים וצלילים מדכאים, כיאות לקטע כזה. מכאן והלאה לא הרבה מתפתח, חוץ מכמה צפצופי ציפורים שמתלווים לחגיגת החשכה הזו ובזאת מסתיים לו הדיסק. אז לסיכום, אם בא לכם לשמוע משהו שונה, בלאק\ט'ראש המושפע מכל מיני מינים של סצינות אולדסקול, עם המון סטיות ביזאריות כמו שילוב של מוזיקה קלאסית, קלידים, קולות מקהלה, ואפילו מוזיקת אמביינט – תפסו את הדיסק הזה לשמיעה.