Dol Ammad – Ocean Dynamics

מעולם לא חיבבתי יותר מדי אופרה במטאל שלי. אבל במוזיקה כמו במוזיקה, על שלל גווניה, תמיד יש את היוצא מן הכלל, וכשהפכתי את Ocean Dynamics בידי וניסיתי להחליט מה לעשות עם ההיבריד המוזר הזה הבנתי שאין גבול לשלל הסגנונות שעוד אפשר לערבב במטאל המוכר והאהוב שלנו.

כבר מהתבוננות בעטיפה ניתן לנחש מול מה אנחנו עומדים – מקהלה שלמה מביטה אלינו מבין עיצוב "מסע בין כוכבים" מטריד במקצת, והכל מלא בצבעים בוהקים של סופרנובה לא מוכרת. הם מגדירים את עצמם כ"An Aquatic Space Opera", והכל תחת הלייבל Electronic Art Metal Records. וזה בדיוק כמו שזה נשמע אופרה, מוזיקה אלקטרונית ומטאל, והכל באווירה חללית מרחפת, כשעל הכל מנצח בחור יווני המכונה בשם Thanasis Lightbridge , מי שאחראי ללחנים ולקלידים באלבום. לאחר שבשנת 2004 הוציא את אלבום הבכורה Star Tales, שכלל כמעט את אותו הליין-אפ ובזכותו כבר הוגדר כ"לוק סקייווקר של המטאל", הוא מכה שנית עם Ocean Dynamics, שלא משנה מה תגידו עליו – מקורי הוא בהחלט כן.

האלבום נפתח בסוג של צ'ילאאוט אווירתי המהווה הזמנה לצלול פנימה אל סיפור של פנטזיה ימית, אך מהר מאוד נכנס פנימה התיפוף הנהדר של Alex Holzwarth המוכר לנו מ- Raphsody of Fire ולשעבר מ- Blind Guardian וממזג לנו את שני העולמות בצורה הטובה ביותר. מקהלת הטנור והסופרן פוצחת פיה ואם אתם במצב רוח המתאים, סביר להניח שתעצמו עיניים ותתנו לזה לסחוף אתכם. וזה אכן סוחף – לא בצורה המטאלית של העניין דווקא, אבל יש כאן משהו שלא נשמע עד עכשיו, והוא מתבטא בשילוב של הסינתיסייזרים עם הקלאסיקה ותיפוף הפאוור והכל מצטבר לכדי תחושת מלכותיות אופפת.

גם אם האלבום ברובו "מימי" וגורם לתחושת שיוט, ב-" Thalassa Dominion III" אני דווקא מקבלת תחושה מדברית משהו. הרגיעה שהוא משרה מעלה תמונה של מרחבים אינסופיים וריקוד לצלילי חליל. קטעי המעבר בתוך השירים עצמם נהדרים, קריצה אלקטרונית פה, דאבלים מהירים שם, ולאחר הרגיעה לא נזנח גם מקומו של המתח המתגבר ב- “Thalassa Dominion IV” המתערבל סביב המאזין וב- “Solarwinds” שמשום מה מעלה לי אסוציאציה לאלבום חצי-הנונסנס Ziltiod the Omniscient של Devin Townsend (שאגב גם בו יש שיר הנקרא כך) בזכות הקצב והחסימות המקפיצות בצורה המשעשעת של העניין. אי אפשר שלא לעשות הד-באנג מהיר ולחייך לצלילי השיר הזה.

DC Cooper (מלהקת Silent Force הגרמנית ועוד) תורם את קולו כסולן ראשי ב-"Aquatic Majesty ", והאלבום מקבל תפנית אחרת בנקודה זו. השיר נשמע כמו משהו שהיה מתאים ללהקת מטאל סימפוני/פאוור לעשות, היציאה מהסגנון מבורכת, מרגישה כמו חזרה למים הטריטוריאלים שלנו. חבל מאוד שאין עוד שירים כאלה באלבום שיכלו להפוך אותו למפוקס מעט יותר, ולדבר גם לכאלה שלא באמת אוהבים שירה קלאסית (ואני ביניהם). גם “Liquid Desert” נשמע קצת כמו משהו מובן יותר, אולי בזכות נגיעות רוק כבד ותיפוף עתיר רולים, ואילו השיר הסוגר חוזר לאווירת הרוגע המדברי ובעדינות שוטף אותנו חזרה אל החוף.

Dol Ammad הצליחו ליצור כאן תת-ז'אנר חדש. נכון, צריך סבלנות בשביל לקלוט את החומרים הללו ומצב רוח מסויים מאוד – ובכך טמון החיסרון הגדול שלו – אבל זה האלבום שיתאים בדיוק לאותו מצב רוח. מצד אחד מרגיע, מצד שני מעז, מצד שלישי סוער, וקיים איזון מושלם בין השלושה. הוא לא משעמם לרגע, ומהווה איחוד ז'אנרים שלא יכלו להפגש בצומת דרכים מתאימה יותר. הוא לא גנרי מספיק, וסביר להניח שלא כולם יאהבו אותו, אבל לאלה מכם שמוכנים להתנסות במשהו חדש ואינם פוחדים מקצת אופרה או טאץ' אלקטרוני, זה בהחלט שווה ניסיון.