Down – III: Over The Under

הסולן Phil Anselmo והבסיסט Rex מ-Pantera, הגיטריסטים Pepper מ-Corrosion Of Conformity ו-Krik מ-Crowbar והמתופף Jim מ-EyeHateGod. זו נקודת הפתיחה שיש ל-Down. הרבה דיבורים רצו בשנים האחרונות על המריבה בין Anselmo ל-Dimebag ו-Vinnie Paul, ואני אישית העדפתי את הצד של Dimebag עם Damageplan ו-RMR, אבל היום אני חייב להגיד שאני חושב אחרת. לפני Over The Under התייחסתי אל Down כלהקה נחמדה – גחמה של שני מוזיקאים שאני מאוד מעריך, Anselmo ו-Pepper, אך האלבום הזה שינה את מה שאני חושב על הלהקה והריץ אותי לקנות את כל הדיסקים שלה במיידי.

כבר בפתיחה של השיר הראשון, "Three Suns And One Star", אפשר לשמוע בבירור סאונד חד, ריף מתגבר עם מלמולי שירה של Anselmo, ואנחנו צוללים לתוך חוויה של פעם בחיים. הגיטרות שוצפות, מטאל דרומי שופע בלוז ורוק'נ'רול משתלט על החדר, הסאונד מופתי וברור, הקול של Anselmo מחוספס כמו תמיד, אבל מופק היטב עם הרבה שכבות מלודיות שיוצרות שירה מיוחדת במינה, שריגשה אותי במיוחד. Pepper מרביץ כבר פה בגיטרות שלא מהעולם הזה, והפזמון החוזר סוחף מאוד, וכל השיר הזה מהווה פתיחה מדהימה לא משנה מי אתה, או איפה אתה מנגן.

השיר השני נקרא "The Path", והוא מלא נשמה וריפים שמנוניים. המתעמק יבחין מהר ש-Anselmo נשמע חד מתמיד, וכל צליל שיוצא לו מהפה מזכיר איזה סולן אדיר הוא. מילה טובה ראויה גם למתופף שמזרים כל השיר תיפופים קצביים ומקוריים. בסולו אפשר כבר לשמוע נגיעות COC ראשונות של האלבום, עם קטע ששייך יותר לעולם המלודי שלהם, ופחות לאלימות שהיינו רגילים לקבל עד עכשיו מ-Anselmo. כל השיר באמת נשמע כמו המילים בפזמון, טיפוס מייגע וחסר מטרה על הר, התחושה שמועברת מדויקת וחדה – בסך הכל עוד שיר מצוין שכיף לשמוע שוב ושוב.

שיר 3 הוא "N.O.D." והוא מכניס יותר אנרגיות ותזוזה לעסק, שהריף המרכזי הוא אחד מיציאות המטאל המדהימות של השנה, כל כך פשוט וכל כך מושלם. כש-Anselmo צועק שאפילו LSD כבר לא מה שהוא היה פעם, בתור צופה אתה יכל להתחבר לתחושות ניכור שהוא מרגיש. המילים של השיר כמו מילים רבות של Down עוסקות במעין סוג של מאבק של היחיד מול החבר'ה, זה נראה כאילו אנסלמו מרגיש צורך לבטא התנגדות חזקה מאוד, כהרגלו, אבל באלבום הזה המילים גם אם עדיין מאוד לוחמניות, הן יותר בוגרות ופחות כועסות, וזה נשמע כאילו Anselmo הספיק להתבגר מאז הפעם אחרונה שהוא הקליט אלבום.

מיד אחרי כן אנחנו מקבלים את "I Scream" שממשיך לתת בראש עם גיטרות מצוינות וגרוב איכותי, כשעבודת הסאונד וההפקה עושה קודש בהעברת האנרגיות של החבר'ה המטורפים האלה אלינו. צל"ש ל-Kirk ול-Pepper, כי למרות שהגיטרות נשמעות יחודיות הן נשמעות כמו יחידת קצב אחידה שצריך וכמו מעטפת אווירה בקטעים מסוימים בשיר. עוד שיר גדול ששווה שמיעות חוזרות.

אחריו אנחנו מקבלים יצירת הלחנה איכותית שמסמנת את התפנית באלבום, "On March The Saints". אם עד עכשיו קיבלנו הכרה לסגנון החדש ש-Down לובשים, עכשיו מתחיל האלבום לתפוס משמעות. השיר יושב על קצב טוב ומעניין, והמוזיקה מצליחה לתת משהו הרבה מעבר לבום-בום הרגיל של להקות מטאל, אפשר לשמוע את הרגש שבתוך האצבעות הפורטות. יש גם ברייק לקטע שמתחיל יותר אולדסקול, אבל עובר עיוות נהדר לריף מפחיד ומלא. גם פה יצויין Anselmo לטובה על עבודה נהדרת, כהרגלו.

השיר הבא הוא הסמי בלדה הראשונה של הדיסק, והוא עונה לשם "Never Try". מנקודת מבט של מילים זה נראה כאילו יש ל-Anselmo תלונות על מישהו שלא לוקח את החיים שלו בידיים, אבל מה שאנחנו מקבלים זה בלדה נוגה ועצובה, מפוצצת בבלוז וקאנטרי, שהשירה הייחודית של Anselmo היא מה שמעמיד את השיר הנפלא הזה גבוה מעל שאר בלדות המטאל הדרומיות הכה נפוצות. מבחינתי מדובר באחד מהנקודות החזקות בדיסק, ובכלל של השנה האחרונה. את התואר סמי בלדה הוא מקבל כי הלהקה משתעשעת פה עם מקצבים מעניינים ששומרים על ריח דרומי ברור.

שיר 7 הוא "Mourn", שבוקע כמו זעקת אבל מהגרון העייף של Anselmo. השיר אוחז באמתחתו ריפים כבדים ואפלים, ומשחקי ההפקה עם השירה נשמעים מצוין מעבר לכל קנה מידה. אותי אישית די מעניין על מה בדיוק השיר הזה מדבר, כי אין ספק ש-Anselmo התרגש מאוד שהוא שר אותו, מה שמקנה לו מבחינתי ערך נוסף, ומי יודע, אולי אפילו ייצא לי לשאול אותו כשהלהקה תגיע לארץ בקרוב.

אחריו מגיע "Beneath The Tides", ואני יכול רק לנחש שהוא נכתב בגלל הקשרים של הלהקה לניו אורלינס – לשם השיר הזה שייך, וגם משם הוא נשמע, ממצולות חשוכות של עיר טבועה ואבודה. גם מתחת למים Anselmo נשמע כואב וגס, כמו הכאה על חטאים ישנים. הסולו בשיר הזה בהחלט מכבד את המעמד ומוסיף הרבה, והשירה רק הולכת ונשמעת יותר כמו מים, כשהביצוע עצמו מרגש ומתגבר עם המשפט "Rain can't soak what is not there", שכמו מנטרה נדבק לי בראש לכמה שבועות אחרי הפעם הראשונה ששמתי לב אליו. לאחר מכן נכנס קטע מעבר בשם "His Majesty The Desert", שממבוסס ברובו על הגיטרות של Pepper, שמוכיח כאן שלא רק ל-COC הוא יכל להביא את העבודה הטובה ביותר שלו ושיש לו הרבה מה לתת גם כאן. ומשנה את כל האווירה מ-מתחת למים אל מדבר צחיח לקראת השיר הבא.

"Pillamyd" רצחני ואכזרי, הוא מפגיז עם כל הכעס שהחבר'ה לא פרקו מאז תחילת האלבום. אחרי קריאה מעמיקה של המילים אני יכול להגיד שלדעתי השיר הזה וקודמו עוסקים בגמילה מסמים, אבל, חוץ מ-Anselmo, אף אחד לא מוסמך לפרש שירים שלו. גם השיר הזה נגוע בקליטות והוא לא יצא לי מהראש בערך חודש מאז ששמעתי אותו. באמצע השיר אנחנו מקבלים מעין שקט, ומשחק סאונד מעניין, שזורם אל תוך ריף שאני יכל רק לנחש ש-Kirk מ-Crowbar כתב. הסולו שמגיע אח"כ שייך ללא ספק ל-Pepper – שאם עד עכשיו הצטערתי שהוא לא שר באלבום הזה, כאן למדתי להסתפק סופית בעבודת הגיטרה הנפלאה שלו.

הסאונד מתנקה קצת לקראת פריקת האגרסיות של האלבום, "In The Thrall Of It All", שאני עוד לא בטוח אם Anselmo כתב עם מישהו אחר, או כביקורת עצמית. התופים נותנים לשיר גרוב לא יאומן, ו-Anselmo ממשיך לשחק עם אפקטים לשירה, ועושה את זה טוב לאללה. וזה לא כזה משנה אם החבר'ה פה הם מ-Pantera או מבת-ים, מוזיקה – הם יודעים לעשות. השיר דוהה אל תוך ריף גיטרה נקי ויפה, שמיועד להרגיע אותנו לקראת השיר הסוגר והמרגש של הדיסק.

"Nothing In Return (Walk Away)", הוא בלדה מדהימה, שנוגעת במקומות שבדרך כלל אמנים בוחרים לא ללכת אליהם. מבחינת מוזיקה ובחינת ליריקה אני לא חושב שיש הרבה בלדות מטאל שמתחרות בה בעשור האחרון, כי האיכות שלה מעמידה אותה בשורה יחד עם שאר יצירות הפאר של Anselmo, כמו "Cematery Gates Hollow" ו-"Suicide Note". אני אולי אדם טיפה רגשני, אבל אחרי שקראתי את המילים של כל האלבום, והקשבתי לו שוב, בסוף השיר הזה כבר נצנצה לי איזה דמעה בעין. מדובר בשיר הכי טוב באלבום.

עוד נקודות שרציתי להתייחס אליהן הן העיצוב וההיבט הרוחני של האלבום. מבחינת עיצוב, שאותו עשה Pepper הגיטריסט, מדובר בעטיפה נהדרת, וחוברת מהמושקעות והיפות שיצא לי לראות. גם בעיצוב ניתן לראות אלמנטים רוחניים עם שימוש בהרבה מאוד סמלים, חלקם סמלים דתיים, ואפילו כיתוב באותיות עברית. מבחינת הליריקה, האלבום זה לא רק בוגר יותר, אלא גם עמוק יותר, חכם יותר, ובסופו של דבר, גם נוגע מעט בנושאים רוחניים. אני בטוח שמי שירצה למצוא את זה שם, יימצא. אני אישית כבר לא יכל לחכות לראות את הלהקה על הבמה ואני מניח שגם אתם.