1. Immortal
  2. In The Night
  3. Bang Your Head
  4. See The Light
  5. Electric
  6. Frostbite
  7. On The Wind
  8. The Ballad
  9. In The Fires Of The Sun
  10. Mean Machine
  11. Kill, Burn, Be Evil
  12. The Unchosen One

חמישה שבדים עולים על הבמה, סולנם Nick Night ניגש אל המיקרופון, עטוי כולו בשריון בריח, והוא יורק אש לכיוון הקהל, בשעה שהוא עושה זאת, הגיטריסט Richie Rainbow מגיע רכוב על דרקון, הוא שולף את חרבו ומתחיל לנגן על גיטרת הפלדה שלו, כשהמתופף Pat Power מתופף על סט בלתי נגמר של תופי ענק בעוד הוא עוסק במין פראי עם שבט שלם של אמזונות מרוחות בשמן. אני מניח שהפסקה הזו מתארת את מה שניסתה להקת המטאל השבדית Dream Evil להעביר בכל מה שקשור לאלבומה המלא החמישי – הבי מטאל, מסורתי, שמרני, מלא בקלישאות, ובעיקר, מעולה.

אם אתם חושבים שאת השמות בפסקה הראשונה המצאתי בעצמי, אז לא – כל חברי הלהקה שינו את שמותיהם לטובת שמות "מטאל" שכאלו, שבחוברת האלבום מופיעים עם צילומים משעשעים למדי של חברי ההרכב כשהם אחרי קרב איגרוף עמוס קורבנות, מוציאים למטופל מסכן את שיני הבינה וכו'. Dream Evil אף פעם לא ניסו להתחפש, תמיד עשו את ההבי המסורתי שלהם, המושפע מ-Manowar, Iron Maiden ודומיהן ללא התנצלות או נסיון להסתיר את הפוזה הקריקטוריסטית שלהם, הם להקת מטאל, שרים על דרקונים, מטאל וכל מיני דברים גדולים, מרשימים ומלאי פאתוס – והם לא שמים ז**ן אם זה לא מודרני, שנון או מגניב. אני מניח שזה החיבוק שלהם של כל מה שלא אופנתי או צעיר במטאל שעושה אותם לכל כך אהובים עלי.

האלבום החמישי הזה בטח לא מנסה משהו חדש, החל מ-"Immortal" ההמנוני, לשיר הנושא הכבד, ועד "Bang Your Head" – עוד המנון של הבי \ פאוור כבד במיוחד, מופק לתפארת העם השבדי, וכולל פזמון של שירה הסתדרותית מלאת פאתוס. בואו נודה בעובדה, אין כאן שום דבר, זה בדיוק המתכון שעשו באלבום הקודם, United, ובזה שלפניו, עד אלבום הבכורה המצוין – אין יותר מידי חידושים. אבל הם עושים את זה טוב ברמה כזו שממש לא מעניין אותי שאפשר היה לחבר את כל השירים שלהם, מוזיקלית ומבחינת הסאונד, ופשוט היו נכנסים לספר השיאים כלהקה עם האלבום הארוך ביותר בעולם. בין פוזה להצהרה מפוצצת כזו או אחרת הלהקה נותנת הפגנות גיטרה וירטואוזיות כמו זו שב-"See The Light", שאני מניח שזה מה שקורה אחרי שאתה "Bang Your Head" כשאתה "In The Night", בשיר מהיר, עטוי באווירת שנות השמונים. הנגינה המצוינת של חברי ההרכב, והשירה האיכותית והמלוטשת של הסולן Niklas Isfeldt עובדת מעולה.

"Electric" הוא המנון מצוין, קצבי ומלודי, כזה שעומד בקנה מידה עם ההמנונים החזקים האחרים של הלהקה, "Chasing The Dragon" מהאלבום הראשון, "Book Of Heavy Metal" מהשלישי, ו-"United" מהקודם. אבל דבר שבאמת גרם לי לחבב את הלהקה אפילו יותר ממה שאני גם ככה אוהב, זה שהם קראו לבלדה של האלבום, "The Ballad", מה שבשניה אחת מלמד שהם לחלוטין מודעים לכל המסוכמות של אלבום מטאל מסורתי שהם מקיימים כאן – באלבום מטאל צריכה להיות בלדה, וזוהי האחת של האלבום הזה, בכל מקרה מדובר באחלה שיר.

"In The Fires Of The Sun" ממשיך את מוטיב האור והלהבות, עם שיר קצבי וחזק, לא ממש יוצא דופן – אבל אם להיות לחלוטין ישר, גם שיר בינוני של Dream Evil מגיע לפחות לרמת כמה מהשירים הטובים ביותר של הרבה להקות מטאל אחרות. בקיצור, הניפו חרבות, לבשו את השריון, עלו על הדרקון – עדיף עם אש יוקדת איפה שהוא, ואיזו בחורה חשופת חזה במושב האחורי – ותהנו מקצת מטאל אסקפיסטי לחלוטין, כבר לא בונים אותם ככה יותר לצערי.
|MS|4014|MS|