1. Накрита неба бурим дахом...
  2. У дахів іржавім колоссю...
  3. Вечірній смерк окутує кімнати...
  4. За зорею що стрілою сяє
  5. Білявий день втомився і притих...

ימים קשים עברו עלי. כמובן כשאני כותב "ימים" אני מתכוון ליממות, וכשאני כותב "עלי" אני מתכוון בעיקר על אשתי, אבל לה אין את "מטאליסט" כדי להתבכיין קצת, אז זו בעיה שלה. בין כל הבקבוקים והטיטולים והגזים והאמבטיות והפליטות והבכי (בעיקר שלי) למי יש זמן למוזיקה שהיא לא שירי ערש, קולות של מאוורר וכל מה שעוזר להרדים את הבוסית החדשה בבית?! אם בעבר הייתי מתעדכן מידי יום לגבי הוצאות חדשות ומצפה מוכן לאלו שחיכיתי להוצאתן אל הרשת, כבר יותר מחודשיים שאין לי מושג מה מי ומתי. מטבעי אני אדם שלא אוהב לפספס דברים במיוחד בתחום ההתעניינות שלי, אבל כשאתה מחליט להתרבות, וזה אכן קורה, סדר העדיפויות שלך תופס רפורמה יסודית.

אז כאמור, עברו כבר כמעט חודשיים, המצב נרגע מעט, ולפני מספר ימים אף הדלקתי לג'יהאדיסטית הקטנה קצת בלאדות גלאם ואפילו שיר או שניים של מיידן. האם היא אהבה?! ובכן… היא לא בכתה, שזה כבר סימן טוב. חודשיים ללא קשר לעולם המטאלי החיצון זה די והותר בשבילי, והגיע הזמן לחזור לשמוע מטאל ומידי פעם גם לכתוב עליו.

אני יודע שפספסתי כמה דברים שאני אהיה חייב לחזור אליהם במשך השנה. אם זה ה- Judas Priestהחדש והמהולל, Primordial הטרי, Ihsahn שלא מפסיק להפתיע, ודברים שאני אפילו עוד לא יודע שפספסתי, אבל אם יש הרכב אחד שלא יכולתי לתת לו לחכות, אלו Drudkh האוקראינים והבלאק המהפנט שלהם.

על אף שגם אני יליד חרקיב, את Drudkh הכרתי רק מעט לאחר צאת אלבומם הרביעי ב-2006. Blood in Our Wells היה ונשאר אחד מאלבומי הבלאק המועדפים אצלי. מבחינתי – לצד עוד כמה הוצאות – הוא אלבום הבלאק של העשור הקודם. לא פחות.

Drudkh החלו לעשות מה שמכונה היום בלאק אטמוספרי עוד לפני שמישהו קרא לזה כך, אך הבלאק האטמוספרי שלהם ייחודי גם היום בתוך הבליל הסוגתי הזה כשאלפי להקות דומות קמות ונופלות מידי שנה. תרגום שמם קשה ההגייה מסנסקריט הוא "יער", אך בניגוד לטבע-בלאק הנפוץ, הם לא התרחקו מרחק רב משורשי הבלאק שלהם לתוך הפוסט והשוגייז, אלא רתמו את האווירה למלנכוליות אוקראינית טיפוסית, וייצרו מרחב מוזיקלי מרתק המתקיים בטווח בין האטמוספרי מצד אחד, לדכאוני מצד שני, לאפל מצד שלישי ולפולקי מצד רביעי. בלאק מטאל מוכר וזר בעת ובעונה אחת.

עוד פן שמאפיין ומייחד את החבורה האוקראינית הזו הוא נושא הליריקה. ב- Drudkh מלחימים בין הבלאק שלהם לטקסטים של משוררים אוקראינים לאומיים מהמאות ה-19 ותחילת ה-20. הפעם ב-They Often See Dreams About the Spring נעדר מקומם של משוררים אוקראינים מפורסמים יותר כמו טאראס שבצ'נקו או איוואן פרנקו, ואת מקומם תופסים שמות שלפחות אני לא כל כך מכיר כמו בוגדן איגור אנטוניץ' או מאיק יוגנסן.

אז נכון שנולדתי אי אז באוקראינה, אך אם הרוסית שלי עוד יכולה להיחשב כסבירה, האוקראינית שלי כמעט ולא קיימת, ולכן גייסתי את בת הזוג לנסות לפרש בשבילי שורה פה שורה שם מתוך השירים אותם בחרה הלהקה לאכלס את האלבום הזה.

כמו המוזיקה של Drudkh כך השירים הנבחרים מתייחסים אל הטבע, אך לא מנקודת מבט נטורליסטית, אלא ממקומות אפלים או מלנכוליים. אם תחפצו בדוגמה, השיר הראשון למשל – שנקרא "השמיים מכוסים בתקרת ארגמן" שזו שורה מתוך שירו של בוגדן איגור אנטוניץ' "אל הכוכבים הקרים" – מלא בריפים שחורים ומצוינים האוצרים בתוכם גם אטמוספרה מלנכולית וגם את דרמת הטבע האפלה והקשה שמשתקפת מהטקסט. כלאיים מיסטיות של רוח, קרח ואש.

הלילה (והחלום) כפי שמגלה לנו העטיפה בשלב הרושם הראשוני, הוא הקונספט המרכזי כאן. ראשיתו, סופו וכל מה שהוא מייצג ומכיל מרכיבים את האלבום הזה ומעניקים לו את אופיו. אם זה המוות בשיר השני, האימה והצער בשלישי, או המסע בשיר הרביעי. אין ספק שבכל הנוגע להתאמת המוזיקה לטקסט, Drudkh הגיעו לרמת גאונות.
They Often See Dreams About the Spring הוא לא אלבום למי שמתחיל את דרכו בבלאק מטאל או אפילו בבלאק האטמוספרי, והאמת כך גם כל הדיסקוגרפיה של האוקראינים. יש להקות והוצאות שהן בבחינת נחיתה רכה למי שמחפש את שער הכניסה לז'אנר. לא Drudkh!

אך מי שכבר נשך את הפיתיון שהאוקראינים זרקו למצולות, והקרס תקוע לו עמוק בבשרו – למעט מינוס בולט אחד בדמות מקומם הטפל מידי של הווקאלס במיקס כפי שמתאים אולי יותר לבלאק אטמוספרי גנרי – אני בטוח שבשבילו האלבום הלילי הזה יתגלה כתענוג אופייני של מטאל שחור, עצוב, אינטליגנטי וטוב. ממש טוב!