(DVD) God Forbid – Beneath The Scars Of Glory And Progression

26/10/08
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Force Fed
  2. Chains of Humanity
  3. Divide My Destiny
  4. Go Your Own Way
  5. Anti-Hero
  6. Better Days
  7. The Lonely Dead
  8. Reject the Sickness
  9. Gone Forever
  10. Broken Promise
  11. To the Fallen Hero
  12. The End of the World
  13. Crucify Your Beliefs

רק בגלל הרוח הצליחה להקת המטאל האמריקאית God Forbid לצלוח דרך כל הסיכויים ולהגיע למעמד של אחד מהחצים המושחזים ביותר שיש לעולם המטאל המודרני להציע. החבורה מניו-ג'רזי גרפה שבחים רבים על אלבומה Gone Forever שהיה אבן דרך בבניית ז'אנר המטאלקור לכדי ייצור המוני, ולמרות שהדבר נשמע מעט בלתי סימפטי, במיוחד לסולדים מהז'אנר, יש לציין שהחבורה הזאת עשתה זאת לפני 90% מהעדר, ועשתה את זה טוב יותר מכולם. אלבומה האחרון, VI : The Constitution Of Treason היה אלבום משובח וטכני ששילב בין המטאלקור המודרני למעט מהספיד מטאל והת'ראש מטאל הקלאסיים (דבר אשר הכנה ללהקות כמו Trivium ו-Bullet For My Valentine את האישור להפציץ בכל התותחים ולהתקרב יותר למטאל המסורתי מאשר לפאנק-רוק) והביא להרכב את ההצלחה המיוחלת (כולל הקליפ הטוב ביותר באיזה ערוץ מסחרי כלשהו).

הלהקה הרגישה בשלה מספיק לספק לקהל מעריציה DVD של הופעתה בעיר מגוריה, מול קהל הבית שלה. דבר ראשון, החסרון העיקרי שעולה מ-DVD זה הוא המחסור החמור בממלכתיות וחגיגיות. ההופעה נראית אמנם נהדרת, ומצולמת היטב, אבל משהו חסר באופן החגיגי של ההרכב. ברור לי ש-God Forbid מקדמים את אלבומם האחרון (שיצא, האמת, לפני שלוש שנים כבר) – אבל אין זה נותן הצדקה לנגן כמעט את כל ההופעה מהסט האחרון של סיבוב ההופעות. כמו ש-Arch Enemy חטאה לדעתי בכך שכאילו וביטלה את כמעט כל שלושת אלבומיהם המוקדמים, כך חוטאת גם God Forbid למטרה, בכך שהיא מעלימה את שני האלבומים הראשונים שלה כמעט לחלוטין מהסט, מלבד הצצות אורח מפעם לפעם.

אז נכון שגם אצל החבורה השבדית וגם אצל האמריקאית הנ"ל – האלבומים המאוחרים נתפסים (בצדק או לא, הדבר אינו רלוונטי) למוצרים המוצלחים יותר של הלהקות, אבל להבדיל מ-Arch Enemy, שהחזיקה כבר שבעה אלבומים ברגע שהוציאה את ה-DVD הראשון שלהם (וכעת, מוציאים אחד נוסף שאלבום שמיני נמצא ברפרטואר שלהם) – God Forbid מחזיקה ארבעה אלבומים, ואחד מהם כמעט בגדר דמו. האם להקה כזאת צריכה לקפוץ ולמהר להוציא DVD? לדעתי לא. מצד שני Bullet For My Valentine הוציאה את ה-DVD שלה לכבוד אלבום הבכורה שלה וסיבוב ההופעות הכרוך בו, אז מי אני שאשפוט.

החלק האומנותי, ההופעה, הוא נהדר. הלהקה מצליחה לבצע 13 שירים כמעט ללא ירידה מאיכות הביצוע לעומת הגרסאות שבאלבום. הבעיה היחידה היא שהשירה הנקייה, המסופקת על ידי Coyle האחראי על הגיטרות לרוב, אינה מגיעה לרמת האלבום. אבל בחייכם, אם על שירה נקייה של להקות מטאלקור נתחיל עכשיו להזיל דמעות, נהיה די מהר… ובכן, Out Of Misery, והמבין יבין. ההופעה אנרגטית, החבורה נותנת בראש, הקהל לא מאכזב ומחזיר אהבה. זה לא Iron Maiden. זה גם לא Killswitch Engage, אבל זה נחמד ולחובבי הלהקה זו תוספת מעניינת במיוחד.

אז ההופעה הנהדרת הזאת הולמת בעיקר את מעריצי הלהקה. זה נחמד גם בתור סטנדרט ללהקות מטאל צעירות יותר, שעליהן להבין ולהפנים שכדאי להן מאד לעבוד קשה אחושילינג כדי להגיע לרמתה של God Forbid. בסופו של הדיסק הראשון, ישנם גם כמה קליפים נחמדים שהלהקה הוציאה באופן רשמי, כולל את הקליפ שלקח את הפרס, לשיר "To The Fallen Hero". אלה שרגילים לקליפים בומבסטים של מיליוני דולרים ודאי יתאכזבו, אבל אין ספק שהשיר והקליפ הולמים היטב בסיטואציה הבלתי נעימה שהיא המלחמה בעיראק, דרך מטאפורה מקסימה.

הדיסק השני חביב הרבה יותר, לעניות דעתי, אם כי יכול להימרח לא מעט. זוהי אוטוביוגרפיה מצולמת של ההרכב, שהשכיל לתעד את תחילת דרכו, כולל כלל הדילמות שהעריפו עליו בהמוניהם – עד לסטטוס המצליח-באופן-בינוני אליו הגיעו לאחרונה. אני חושב שבתור סרט תיעודי קליל ובלתי מחייב, מאחורי הקלעים של הלהקה הוא אחד המסמכים היותר כנים ויותר מוצלחים שאי פעם ידעה להקת מטאל להנפיק באופן רשמי. ללהקות מטאל, במיוחד הבינוניות ביניהן, יש נטייה מרגיזה להציג עצמן בתור כוכבי רוק בלתי נלאים.

God Forbid אינם נופלים לקלישאה הזאת, ומטיבים להציג עצמם כאחד האדם, אנשים קשי יום שעושים מאמצים גדולים מתחילת הדרך עד אמצעה הנוכחי (ואני מניח שיש ללהקה הזאת עוד הרבה מה להבטיח) ובכך לישר את ההדורים בין הדורות. מושג ה-Rockstar מת, ו-God Forbid הם המוזיקאים של הדור המודרני, החדש. אנשים שהכסף לא מתגלגל אליהם בכמויות כפי שהטיב לעשות ל-Bon Jovi ו-Metallica, אנשים שלא הצליחו להגיע להצלחה מסחרית מיידית כמו Rage Against The Machine או Bullet For My Valentine.

הלהקה הזאת עובדת קשה, ורואים את זה בכל רמ"ח איבריה. מפתיע שהסרט הזה יוצא בערך במקביל להכרזת העבודה על הסרט Working Class Rockstar שמציג את עולם הרוק המודרני כחשוך ומזוכיסטי הרבה יותר מאיך שנראה לפני 10 שנים, שלא לדבר על 20 שנה. בעולם הזה, God Forbid חיים את חייהם, ונותנים לכם הצצה משכנעת, כולל הויכוח שלנצח יחזור של "מה עושים כאשר אתה מגלה שיש עוד להקה שיש לה את השם שלך" ועוד כל מיני רגעים מצחיקים. רק בזכות הדיסק השני הכנה והמוצלח, שווה לכל אומן מתחיל שמנגן מטאל ומעוניין להגיע לגדולה, לראות כמה קשה צריך לעבוד כדי להרוויח גדולה מסוג כזה. כי בינינו, Iron Maiden, לא God Forbid ולא אתם תהיו.