(DVD) Nightwish – End Of An Era

קשה להאמין אבל זו היא בהחלט סופה של תקופה, אחרי 9 שנים של עבודה משותפת וכיבוש העולם, Tarja היא כבר לא חלק מ-Nightwish. כמעט שנה עברה מאז אותו יום, ועדיין קשה להאמין שזה קרה. נכון שהנשמה של הלהקה היא Tuomas Holopainen הקלידן, אך בכל השאר זאת הייתה Tarja שהובילה וניצחה, בעזרת המראה שלה, הקול הענוג והקסם שהיא שידרה בכל פעם שעלתה לבמה. עבורי היה קשה בהתחלה לצפות ב-DVD הזה, המתעד את ההופעה האחרונה של הלהקה ביחד, שעות ספורות לפני שהסולנית קיבלה את הודעת הפיטורין.

עם תחילת ההופעה והביצוע לשיר "Dark Chest Of Wonders", קשה שלא לחשוב על מה שעובר בראש של חברי הלהקה או מה שהם מרגישים באותם רגעים אחרונים. עוד יותר קשה לראות את Tarja מופיעה כרגיל בלי לדעת מה מצפה לה… זה כאילו מישהו סיפר לך את הסוף של איזה סרט מותח – זו באמת לא תהיה תחושה טובה לצפות בו כל-כך. עם זאת, יש משהו בלהקה, מאוחדת או לא, שמצליח להשכיח ממך את המחשבות האלו, ככה שבקושי עברו מספר שירים ואני כבר התרכזתי בהופעה עצמה, בביצועים, בשירים ובאווירה המדהימה שלשמחתי יצא לי לחוות בעצמי כ-21 הופעות לפני כן – בפסטיבל וואקן 2005.

בתור מי שראה כבר את הלהקה כחלק מהטור האחרון, חשבתי שיהיה קשה לחדש לי בכל הנוגע להופעה הזאת, אך מסתבר שטעיתי לגמרי. החל מהבמה המושקעת שהוקמה ב-Hartwall Areena שבהלסינקי, פינלנד, ועד לפירוטכניקה ומסכי הוידאו העצומים שהחליפו לחברי הלהקה רקע בכל שיר מחדש – הכל נראה מצוין. מבחינת הסאונד, אין דופי כמעט והכל נשמע חלק מאד, אם זה הפלייבק שמלווה את הלהקה, או המבטא הכבד של Tarja שתמיד בולט בהופעות – הכל שם. גם הצילום משתנה כל הזמן ומצליח להפתיע עם זווית כזו או אחרת, זומים למיניהם, ומה לא – יכלתי לראות מה נמצא בתוך האף של Tarja בלי בעיות. העריכה עצמה קצת הפריעה לי, כשלפעמים נסחפו עם אפקט כזה או אחר (של סלו-מושן למשל), או שילבו אלמנטים גרפיים על גבי ההופעה, זה אמנם מוסיף, אך קצת מציק.

מלבד זאת, ביצועי השירים היו מעולים אחד-לאחד, אם זה מהחומר הכבד של הלהקה או הקטעים היותר מלודיים ואפיים שיש לה. אהבתי במיוחד את קטעי הדואט בין Tarja לבין Marco הבסיסט, דרך "Ever Dream" הסוחף ועד ל-"Phantom Of The Opera", שלראות אותו בביצוע חי פשוט עושה לך צמרמורת, גם אם זה לא שיר של הלהקה במקור. ואם כבר הזכרתי את Marco, מלבד נגינת הבאס המעולה והפרצופים שהוא עושה למצלמה, גם השירה שלו לא נופלת מהאלבום והוא תמיד מצליח להוסיף להופעה, אם זה בקולו השטני בשיר "Slaying The Dreamer", או שירתו הנוגעת בביצוע ל-"High Hopes" של Pink Floyd, שגם אני הצלחתי להתלהב ממנו לשם שינוי.

התיפוף של Jukka גם לא מאכזב לאורך כל ההופעה, כשהמצלמה מוסיפה לשאוו ומשלבת אפקטים של סלו-מושן או צילום ממש קרוב שלו ושל מערכת התופים – רואים את האנרגיות שהבנאדם משקיע בנגינה. עם זאת, הפעם בהחלט ניתן לראות שהכלי הכי חשוב ללהקה זה הקלידים (עליהם תלויה תמונה של ג'וני דפ מהסרט "שודדי הקריביים" – המנטור של ת'ומאס), שמוסיפים לכל שיר נופח שונה ומגוון מהגרסאות המקוריות, רק תשמעו את הסולואים ב-"Planet Hell" או ב-"The Siren" – איזה תענוג. אבל שלא תחשבו ששכחנו את עבודת הגיטרה של Emppu שלא מפסיק להתרוצץ על הבמה כמו שדון ותמיד מצליח לרתק בנגינה שלו, במיוחד בקטעי סולו – גם פה המצלמה עושה עבודה מעולה.

כשצופים בהופעה במלואה אי אפשר שלא להתרגש, במיוחד כשמצלמים את הפרצופים של חברי הלהקה בעת הרגעים העדינים יותר. הביצוע ל-"Sleeping Sun" היה פשוט מדהים, מעין דואט קסום בין הקלידים לקולה של Tarja שלא מאכזבת אפילו לרגע – כשבזכות הכוכבים שברקע והמציתים של הקהל, אף אנחנו מרגישים בעננים. גם "Kuolema Tekee Taiteilijan" לא נופל ואם רק הייתה כאן תזמורת אמיתית ברקע – היה להם את ה-DVD המושלם. הקהל בכלל לא מפסיק להשתתף, ולמרות ששומעים אותו בעיקר בין השירים, עדיין אפשר לראות שכולו נשבה בקסם של ההופעה. רק חבל שהמצלמה הייתה מקובעת על כמה אנשים ספציפיים שכבר דיי התעייפת מלראות אותם בוכים או מריעים. הלהקה אמנם לא מתקשרת הרבה עם המעריצים, אבל מכיוון שהם מדברים בפינית, עדיף שכך…

צר לי רק שלא היו פה יותר ביצועים לשירים וותיקים, כשחוץ מאלה שהזכרתי הגיעו בעיקר להיטים כמו "Kinslayer" העצמתי וכמובן "Wishmaster", השיר האהוב עלי ביותר, בגרסה מעט משודרגת ונותנת בראש. שאר השירים נלקחו מ-2 האלבומים האחרונים של הלהקה כש-"Bless The Child" היה השיר הבולט מ-Century Child והשמלה ש-Tarja לבשה זכורה בהחלט לטובה – הבחורה מחליפה בגדים כל מספר שירים ובכל פעם היא מצליחה להראות יותר ויותר מהממת. רק תסתכלו עליה נותנת את קטעי האופרה ותבינו למה היא נחשבת לאחת הסולניות האיכותית שיש. בכלל, כל חברי הלהקה, למרות שבהתחלה היה קשה לראות תקשורת ביניהם – ככל שהשירים עברו, הם יותר ויותר נפתחו בינם לבין עצמם ובינם לבין הקהל. ריצות, קפיצות, הד-באנג, שתיית יין ומה לא – חברי Nightwish מלאים באנרגיות ותמיד מצליחים להראות זאת, הם נתנו שאוו מכל הלב.

כבר עברנו חצי הופעה והנה הגענו לביצוע של "Nemo" שכרגיל הקפיץ את הקהל אך "Ghost Love Score" שבא מיד אחריו, היה בין השירים המרתקים ביותר בהופעה – זה לא שיר שיכול לעבוד ככה סתם והוא גם ארוך במיוחד, אבל הלהקה עברה אותו בהצלחה רבה והסיום האפי שלו, היה פשוט מופלא, עם יריות של קונפטי על הקהל. "Over The Hills And Far Away" של Gary Moore שוב החזיר את הקצב ללהקה ולסיום, "Wish I Had An Angel" הוכיח שהוא הלהיט הנצחי החדש שלה, ונתן בראש, עם הפירוטכניקה והביצוע הקטלני. במידה ויש לכם סאונד היקפי אתם תוכלו להרגיש כאילו אתם נמצאים בהופעה עצמה.

אך זה לא הכל, עדיין לא הזכרתי את הרגע הכי מגניב בהופעה שהיה למעשה אירוחו של האינדיאני John Two-Hawks שעלה לבמה עם קטע שנקרא "Stone People" בו הוא השתמש בחליל-ארז מיוחד ואוטנטי, והמשיך משם גם בשירה ודקלום בשפת ה-Lakota תוך כדי ריקוד מסורתי ב-"Creek Mary´s Blood" (אותו גם ביצע באלבום Once) – מה שהיה בין הרגעים החזקים של ה-DVD הזה. זו היא בהחלט ההופעה הכי מושקעת של הלהקה עד היום, ולמרות התחושה העצובה עם הסיום שלה, תמיד אפשר לראות אותה שוב ולהיזכר בכל אותם שירים אהובים ובקולה הנפלא של Tarja. למי שזה לא מספיק, ה-DVD כולל גם 55 דקות של סרט דוקומנטרי על 20 הימים האחרונים לפני ההופעה הזאת – לא כל-כך מעניין, אבל מוסיף לתוכן המארז. לסיכום, קשה לא להגיד ש-End Of An Era הוא חובה למעריצי הלהקה באשר הם, על אף המגרעות הקטנות, זו פיסת היסטוריה שאסור להחמיץ.