Echoes Of Eternity – The Forgotten Goddess

אם יש משהו שבאמת מעצבן אותי במוזיקה זה לשמוע להקה שנשמעת כאילו מכריחים אותה לנגן. יש אלבומים שלא מצאו חן בעיניי אבל אני יכולה להבין אילו אנשים יכולים להתעניין בהם. יש ז'אנרים שהם לא בדיוק כוס התה שלי, אבל אתייחס אליהם בכבוד. אבל אני לא מסוגלת לסבול להקות מלוקקות שיש מסביבן "הו-הא" חיצוני יותר מאשר שירים טובים להתעמק בהם.

בדיוק כזאת היא Echoes of Eternity. גם כשהבנתי שמדובר במטאל גותי עם סולנית בפרונט, בעוד אני מנסה בכל מאודי להמנע מלהקות כמו Draconian ו-Within Temptation, באמת לא חשבתי שזה יהיה כל כך גרוע. המוזיקה רדודה, חסרת עומק ותכנים, אבל מה שהרג אותי סופית הוא חוסר החשק הנודף מכל פינה. The Forgotten Goddess נשמע כמו תוצר של להקת מבחנה שהתקבצה לה יחדיו במטרה להוציא משהו קליט ואופנתי, אך חבריה לא בדיוק מתחברים למה שהם אמורים לנגן. מה אומר לכם.. זה הופך את חוויית ההאזנה לעינוי של ממש. אחרי שיר אחד כבר מבינים מה הקטע, אחרי שניים כבר נקשתי בעצבנות על השולחן. אחרי שלושה רציתי לבכות.

זה אמנם אלבום הבכורה שלהם, אבל דווקא באלבומי בכורה אנחנו מקבלים להקות לא מוכרות אך אמביציוזיות, רעבות להעביר את המסר שלהן לכל העולם. ומה כאן? אני חייבת להודות ששמעתי הרבה חומרים שלדעתי היה מקום להכניס בהם יותרFEEL, אבל זה באמת עבר את כל הגבולות. אני לא מצפה ליותר מדי, רק שלא תישמעו כאילו הצמידו לכם אקדח לרקה ואמרו לכם לעשות מוזיקה. Echoes of Eternity נשמעת עייפה, רוויה, חסרת אמביציות או מסר, ודווקא בסגנון גותי מלודי שכזה שחובה שתהיה בו איזה מלודיה מרטיטה, זה נשמע כמו תירוץ עלוב לעוט על הבאזז העכשוי במטרה להרוויח קצת.

ודווקא זו שאמורה לתת את הבוסט עם שירה מרשימה, דהיינו Francine Boucher הסולנית, היא זו שמפשלת הכי הרבה: יש לה קול נעים, הבעיה היא שהיא לא עושה איתו כלום. כל הליינים שלה נשמעים אותו דבר, היא לא עולה או יורדת משני התווים שהיא מסוגלת לשיר, ואין לה קמצוץ של רגש גם כשהיא שרה משפטים מתבכיינים האופייניים לז'אנר. כל השירים נשמעים אותו הדבר, הסולואים נשמעים רע, הרמה הטכנית של החבר'ה האלה ירודה, ובינינו כמה טכניקה כבר צריך בשביל גותיק מטאל..

אפילו האווירה סביבם ממש לא תורמת לתדמית. הגברת Boucher נשמעת אולי כמו מכונה, אבל בקליפים היא מנסה בכל מאודה לפצות על כך בריקודים סוערים מדונה סטייל. בכלל, להקות המשווקות את עצמן רק בזכות העובדה שיש להן סולנית כוסית זה כבר פאסה, וכל מה שיש בלהקה הזאת זה סולנית כוסית, "החברה של", והם טורחים לדחוף אותה לכל מקום אפשרי כאמצעי שיווק זול. מבחינתי, רק אלוהים יודע איך הם הצליחו לחתום ב Nuclear Blast ולחמם את Symphony X בטור העכשווי שלהם.

יש לי כמה רעיונות למה אפשר לעשות עם האלבום הזה: תחתית לכוסות, מובייל לאוטו, פריזבי… אני יכולה להבין למה ילדות מתבגרות עשויות לרכוש את The Forgotten Goddess, פוזת זמרת הפופ לצד הריגוש שבמטאל עשוי לסנוור אחדים, אבל כל מי שעיניו בראשו ואוזניו במקומן, גם אם הוא חובב מושבע של הז'אנר, יבין במהרה שבחייאת, לפחות תנו לנו את ההרגשה שאתם נהנים ממה שאתם עושים, זה לא יותר מדי לבקש.