Edellom – Sirens

אז רגע לפני שנצלול לסקירה תנו לי להבהיר שתי הבהרות חשובות. ראשית, זה לא סוד שהבסיסט של הלהקה שאני הולך לדבר עליה כאן הוא גם קולגה למגזין, לכן על אף שאנחנו בדרך כלל בעד נפוטיזם, פרוטקציוניזם ונישואי קרובים, אין אף מילה להלן שלא הייתה נכתבת גם אם אדלום הייתה להקה מהאי סחלין וההכרות היחידה שלי איתם הייתה נעוצה בעובדה שאני יודע שיש אי כזה. ושנית, דום מטאל. כן, הז'אנר הזה שהיה שם מההתחלה. הז'אנר הזה שמתנהל בקצב משלו ומגיע לכל מקום בדרך כלל לאחר הסגירה. הז'אנר הזה שהוא תרגיל לרכישת סבלנות והקשבה לא פחות משהוא מחולל אטמוספרה מושלם. דןם מטאל. אף פעם לא הייתי מחסדיו, אם כי ברור לי לחלוטין שזהו הפסד שלי והבעיה טמונה בי ורק בי.

אדלום נוסדה אי אז לפני עשור אך עד כמה שאני יודע היא לא הייתה פעילה במיוחד בשנים הראשונות. ההוצאה הראשונה של הלהקה הייתה הדמו Long Lost Suns מ-2016, וההוצאה השנייה היא האלבום שלשמו התכנסנו כאן העונה לשם Sirens. בהחלט לקחו את הזמן החבר'ה. כרגע הלהקה התייצבה על ארבעה חברים. מייסד הלהקה, הסולן והגיטריסט דוד נרדיה, הסולנית מריה בורדלוב, הבסיסט מתן קידר והרכש האחרון הגיטריסט עומר כהן. המתופף אסף קסימוב שעבודתו מעטרת את Sirens פרש בינתיים.

אז מה אני מבין בדום מטאל?! לא הרבה בלשום המעטה, אך אם תרשו לי, עלתה לי תובנה קטנה בזמן ההאזנה לאלבום ואין סיבה שלא אשתף אתכם בה. אדלום מגדירה את המוזיקה שלה כדום גותי, ובמסגרת התהייה שלי מהו אותו מרכיב גותי בדום של אדלום שזיכה אותה בהגדרה שכזו, חשבתי על סקאלה מסוימת הקיימת בדום המודרני. אם נשים בצד לרגע את הדום המסורתי והאפי, הדום בסגנונו החדש הוא מה שנקרא דומדת' – דום עם אלמנטים של מטאל קיצוני. הסקאלה בסוגה הזו נעה בין פיונרל דום לא מתפשר ועד דום מלודי יותר עם סולניות קלין וקלידים, ובקיצור דום גותי. ולמה חשבתי על הסקאלה הזו כששמעתי את Sirens?! כי עד כמה שאני מצליח לזהות, אדלום יושבים שם היכנשהו באמצע עם נטייה קלה לגותי. יש כאן קטעים שיעשו נעים לכל חובב דום/דת' ואפילו ישנן נגיעות בלאק רחמנא ליצלן, ומצד שני יש כאן קטעים שלא היו מביישים את דרקוניאן למשל, ולא רק בגלל מריה הסולנית. בפן האישי ובגלל שהמוזיקה כתובה טוב כל כך לטעמי, אני רואה את זה מעט כישיבה על הגדר. לא בדיוק בזון המלודי המובהק, ולא בדיוק בזון הכבד, האפל והמרסק. אם מישהו היה שואל אותי, הייתי שמח אם אדלום היו לוקחים עוד צעד קטן אל עבר הרוע, ואם גם תניחו לי לפנטז מריה הייתה עוברת לחלוטין לגראול גבוה (או שריק של בלאק) והיינו מקבלים כאן את סגנון היפה והחיה רק שכולם בעצם חיות וכיף ואבדון ומוות. אבל היי, זה רק אני.

לאור כל זאת אני בטוח שלא יפתיע אף אחד אם אגיד שהקטעים המועדפים עלי הם Serenitatem ad Mortem עם קטעי הבלאקנד דת' שלו, ו- To Darkness I Fallהדרמטי שיצא לו גם קליפ מושקע במיוחד (אם לא צפיתם עדיין, לכו מכאן. לכו מיד ליוטיוב).

אני בטוח שיש מי שיחלוק עלי ואני לא יודע אם זה מצביע על מגמה כלשהי, אך שני האלבומים מהבולטים השנה במטאל הישראלי, הם אלבומי דום. האחד הוא Followers of Tann של פרויקט הבלאק דום Zad והשני הוא מיודענו Sirens. לצד חזרתה של Clapsodra ואלבום בכורה גם לפרויקט של חזי מנשה – Zohamah, מי יודע, אולי איטיות מחושבת זה בדיוק מה שהתזזיתיות הישראלית צריכה בימים אלו. ובכל הנוגע לאדלום, כל מה שנותר לי לקוות בזמן שאני מאזין ל- Sirensשלא ייקח להם שוב עשור להוציא את האלבום השני.