Elvenking – The Winter Wake

בשנת 2001, הישר מהיערות הירוקים של ארץ המגף הידועה כאיטליה, הגיע אחד האלבומים הטובים ביותר שיצאו באותה שנה ולמעשה עד היום אני שומר לו פינה חמה במערכת שלי שהספיקה לנגן אותו לא מעט. Heathenreel של Elvenking היה בין האלבומים הראשונים שחשפו אותי לשילוב פולק מטאל טהור ביחד עם נגינת מטאל מהוקצעת כאשר בין להקות כמו Skyclad, Finntroll או Moonsorrow, החבורה האיטלקית הציגה שילוב שונה לגמרי ממה שהכרתי בזמנו, שילוב של מלודיות עממיות ביחד נגינת פאוור ושירת המשלבת בין קולות קלין נעימים לבין גראוולים חזקים.

מאז הלהקה עברה מספר שינויים, אם זה בתוספת נגן כינור\קלידים, החלפת הסולן ואז שוב חזרתו של הסולן המקורי Damnagoras וכן גם עזיבתו של הגיטריסט השני Jarpen שגם היה אחראי בין השאר על קולות הגראוול. Elvenking של 2006, הם הרכב הדוק יותר שעושה שירים הרבה יותר חזקים מבעבר שמצד אחד נשמעים טוב אבל מצד שני, חסר בהם מן הקסם והחידוש שהיה להם בעבר. אך עדיין, כבר מהשיר הראשון, The Winter Wake נראה ונשמע הרבה יותר טוב מהאלבום השני של הלהקה שאפילו לא אזכיר. "Trows Kind" פותח את האלבום במלודית כינור השזורה בנגינת מטאלית קיצבית. קול הקלין המוכר של דמנה מצטרף אלינו כאילו מעולם לא עזב וביחד עם שאר חברי הלהקה נותן לנו ספתח טוב, סולואים לא רעים ונגינה שבניגוד לעבר מסתמכת על הצד המתכתי יותר מאשר הצד הרך.

השיר השני קצת פחות מעניין, אז מיד נעבור לשיר הנושא "The Winter Wake" שמתחיל במקצב הבי מטאל כבד. עם הכנסו של הבאס ככלי המוביל, לעמדת השירה מצטרף לא אחר מאשר Schmier, סולן להקת הת'ראש Destruction שמגיח פה להופעת אורח. בהתחלה קשה היה לזהות את הקול שלו על המקצב המתון אבל עם התקדמות השיר, בהחלט לא היה אפשר להתבלבל. חבל שלא לקחו את Schmier לעשות שיר יותר מהיר ומתאים ליכולות הת'ראשיות שלו, אבל גם הדואט פה הוא לא רע בכלל והפזמון דביק כיאה לסגנון. השיר הבא, "The Wanderer" מחזיר אותנו לימים הטובים של האלבום הראשון, שיר פאוור מטאל המלווה בנעימת כינור, כאשר גם הפעם הבאס בולט במיוחד והמלודיה סוחפת אותך לגמרי.

גם בלדות פולק אקוסטיות לא חסרות לנו פה וזה בדיוק מה שהשיר השישי מביא עמו, בשילוב של חליל, כינור וכן גם שירה נשית עדינה. אמנם יכולותיה של הזמרת האורחת אינם גבוהים במיוחד אבל הם אינם גורעים מהשירה המשותפת עם Damnagoras, בהחלט שיר נעים. השיר השמיני שנקרא "Rats Are Following" אמנם מאד דבילי, אבל משום מה הוא נדבק אליך חזק, במיוחד הפזמון שלו והליווי של הסולן. ואם כבר הזכרנו שוב את הסולן, אני חייב לציין שיש לו לעיתים יציאות הזויות לחלוטין כאילו הוא מנסה להיות גראווליסט אבל לא הולך לו. עוד דבר ששמתי לב אליו זה שכמעט ואין שימוש בקלידים לאורך כל האלבום, או לפחות שימוש שאפשר לשים אליו לב, לדעתי זה היה יכול להוסיף אבל מצד שני אני מעדיף את נגינת הכינור במקום.

גם השיר האחרון, "Disillusions Reel" נכנס לקטגורית הבלדות ועם הנעימה היפה שלו אנו מסיימים את האלבום. כמו שאמרתי בהתחלה, אמנם זהו אלבום הרבה יותר טוב מ-Wyrd אך לטעמי הוא אינו משתווה עדיין לאלבום הבכורה של ההרכב ולצערי יש בו רק שישה שירים ששווים להזכיר. עם זאת, בהחלט ניתן לשמוע שחברי Elvenking השתפרו בהרבה וגם הסאונד שלהם טוב מתמיד למרות שלעיתים נשמע מבולגן. בסה"כ, אם עדיין לא יצא לכם להכיר את הלהקה, זהו לא אלבום רע להתחיל איתו ואם אתם אוהבים פאוור מטאל איכותי ומלודיות נעימות, אז בכבוד, קחו אותו לשמיעה… ותהנו מכל רגע.