Emeth – Reticulated

כשהערבי המשוגע לפני אלפי שנים ברא את האלגברה, הוא לא תיאר לעצמו ש-Reticulated של חבורת בלגים מטונפים – במילניום השלישי ללידתו של ישו הנוצרי – תהפוך את זה לדת' מטאל. הוא בעצם לא שיער לעצמו שתהיה מוזיקה כזאת, אבל "אמת" (כשמם הלועזי כן הוא, Emeth) החליטו להתחשבן עם כל מה שקליט, קליל וקל בעולמנו באמצעות נוסחה אכזרית של ברוטאל דת' מטאל שאללה עצמו יזדעזע מלהאזין לו.

אלבומה השני של Emeth, להקת הברוטאל דת' מבלגיה אשר נתנה לנו ביקור לכבוד יציאתו פה בזמן שקטיושות עשו לנו מהצפון מסננת, ביחד עם האומנת המשגיחה שלהם Aborted, הוא בעצם גרסה פראית, נטולת רסן ואפילו אפשר לומר יותר ראשונית (מלשון מספרים ראשוניים) של האלבום האחרון של Aborted. כמו ש-Arallu החליטו לשמר את הקסם הקדום יותר של Salem באינטרפטציה שלהם, ככה נדמה ש-Emeth עושים למוזיקה של האחים הגדולים שלהם מבלגיה, מבצעים מוזיקה אפילו פחות מתפשרת, יותר חופרת ויותר דופקת את הראש מבלי חשבון.

השיר הפותח, ואחד מהקליטים יותר (וזוהי בהחלט אמירה שצריך לתת סוג של יחס גבולי), הנקרא "Eleven", פוצח בחרחורי יוניסונים המאפיינים את הצד היותר מורכב של המוזיקה, ואכן Emeth מציגים פה ארסנל טכני מרשים, אך לא למטרת המוזיקה נתכנסנו כאן היום, כי אם למטרת הכאת גולגולות לכדי זעזועי מוחין. היוניסונים, אשר מוצאים את עצמם פה ושם כסוג של הבדלה המאפיינת את הדת' הטכני בכל ערמת הברוטאל-דת' הקדחתנית, אינם משרתים כאמור שום אג'נדה מוזיקלית, וללא הקו המוזיקלי (עאלק) המוביל את השיר אפשר היה לחשוב שהם שם בטעות, אך בל לנו לטעות – הברוטאל דת' מטאל של Emeth הוא אמנם כאוטי לשמיעה, אך יש לו סדר פנימי מובהק, והם יודעים בדיוק מה הם עושים.

מה שמתחוור לי בשירים הבאים – הלא הם ההפרכה הפראית של "The Fallacy Of Reason" ובמיוחד בשיר "Karmic Impediment" – היא שיש מוטיבים חוזרים בשירים עצמם, המתחברים בשתי וערב אל תוך השירים האחרים מבחינה רעיונית ויוצרים – די כמו שהעטיפה מתארת ושם הכותר עונה לה – רשת מורכבת של רעיונות פסיכוטים, המקבלים ביטוי דרך נוסחאות הרסניות שבמקום פורמט מתמטי הופכות למפלצות רועשות של דת' מטאל כבד במיוחד.

מי שהתרגל ל-Emeth כלהקת ברוטאל נטולת יחוד יצטרך לאמץ לעצמו גם את "שיטת הגראולים של סוון מ-Aborted" – או בקצרה, שילוב מחוכם של גראולים עמוקים מעמקי תהום הנשייה של הסרעפת עם צעקות הארדקור קולניות וחרוכות גרון. לפרק את השירים מבחינה מוזיקלית לעבודת התופים הגיטרות והבס (הבלתי מורגש כמעט בכלל) היא סוג של טעות – הרעיון הכללי הוא מתקפה כוללת על כל חוש השמיעה בבת-אחת. תפקידי הגיטרה והתופים אינם קוהרנטים לבדם, ואפילו ישמעו ריקניים, אך אלה אשר מעיזים לגבשם בשכל – מקבלים תרכובת מרעידה בתוצאותיה.

אלה אשר לא מתרגשים מאלבומי ברוטאל כבדים אך אשר שומרים על רמה גבוהה, לא ימצאו באלבום הזה כלום, ולדעתי, הוא אכן פונה לקהל מאד מצומצם של אנשים. אפילו חובבי Aborted או אחותם Whorecore הישראלית עלולים להתקשות ולעכל את התרכובת הכאוטית של Emeth, שלא כל כך תואמי-הד-בנגינג ופוגו רציפיים, למרות היותם ברוטאליים לכל דבר. אבל אלה אשר אוהבים פשוט להתחרפן עם המוזיקה – ואני מדבר כמובן אל אוהדי Gorguts המאוחרים, Cryptopsy על דורותיה וקצת Spawn Of Possession – אתם בשמחה תוכלו להתענג על מה שאתם כבר מכירים ולא יחדש לכם הרבה (ופה חסרונו הגדול). עוד אלבום ברוטאל דת' טכני כאוטי ומבריק.