Emeth – Telesis

את Emeth אין צורך להציג, אני מקווה. מי שמעוניין לחקור עוד יותר עמוק אל תוך נבכי להקת הברוטאל דת' מטאל הבלגית הנ"ל פשוט ימצא להקה בלגית חביבה במיוחד, שביקרה פעם אחת בארץ עד כה, ומקושרת היטב עם סצינת הברוטאל דת' מטאל של בלגיה, עם זה אומר Aborted (המלכים הבלתי מעורערים של הסצינה הבלגית של ימינו, בכל תחום המטאל הקיצוני) או In Quest, Leng Tche וכו' – זו אחת מהאחיות המשובחות יותר שסצינת הברוטאל דת' מטאל הבלגית הצליחה להנפיק.

כמו אחותה הגדולה Aborted, גם Emeth מצאה שחייבים להתפתח עם השנים, אך בעוד Aborted שומרת על כמה אלמנטים מלודיים (המקרבים אותה, האמת, הרבה יותר ל-Soilwork מאשר ל-Impetigo), ל-Emeth אין את הבעיה המוסרית פשוט להשאר בלגניסטים דיסוננטים ועצבניים לכל אורך אלבומם החדש Telesis.

האלבום שלעצמו, למרות שהוא מעט יותר "מודרני" – וזאת הדרך העדינה לומר שבדת' מטאל שלכם עירבבו מעט ברייק-דאון – הוא צעד קדימה מהרבה בחינות לעומת אלבומה הקודם. ההפקה טובה יותר מאלבומם הקודם, והרבה יותר טובה מאלבומם הראשון, וזה חשוב בתור הרכב שמתיימר ובצדק להיות הרכב ברוטאל דת' טכני. אז נכון ש-Emeth לא הגיעו למדרגות המטאלקור כמו ש-The Red Chord הגיעו, אבל חייבים לזקוף לזכותם שהם דווקא כן נשמעים בוגרים יותר, רציניים יותר ובתכלס – מוזיקליים יותר.

בשיר הראשון "Silence Goes Unheard" מציגים לנו בדיוק את מה שאנחנו הולכים לאכול במהלך האלבום. מתחי גיטרות, שירה מגורגרת, תיפוף ארטילרי ושבירות קצב מהולות במשחקי קצב. כיף גדול ויום חג לאוהדי הברוטאל הטכני – למרות שמדובר בסופו של דבר בצעד אחורה מהטירוף שלוח הרסן של אלבומם הקודם Reticulated. השיר מסתיים גם בסוג של אתנחתא נחמדה של ג'אז עדין, ככה סתם כדי להבהיר עם מי יש לכם עסק, ושהחבר'ה האלה יכלו לנגן ג'ז, עם זה היה מעניין להם את הביצים.

השיר הבא, שמו "אנוכי כופר" (כן, כאילו – "Anochi Kofer", באימא שלי) – אחד מהשירים החזקים באלבום, מתרעם עם ריף כובש ודורסני שמזכיר את Deicide של פעם מדי פעם, ועם ליריקה ששופכת על המאזין אור של גאולה מאיימת. מבחינה פואטית, אם ישנה אחת כזאת במטאל הקיצוני, מדובר בצעד אחורנית באיכות הליריקה לעומת Reticulated – שהיה הרבה יותר פילוסופי והרים שאלות ברומו של עולם, בעוד שהרמה הפילוסופית והאקזיסטנציאליסטית לא נעלמה לחלוטין עדיין מרגישים שרובד אחד נחסם למאזין, כאילו אומרת הלהקה "עזוב אותך ליריקה – ממש פסיכית – תסתפק בליריקה פסיכית וזהו." או שפשוט לא נחה עליהם הרוח.

השירים הטובים באלבום הם כאמור "אנוכי כופר" וגם הרצף הנהדר של "Folly And Weakness" עד לשיר "Existence Beyond Being". גם "Monolith" שמגיע בדרך הוא רצועה נהדרת. הייתי באופן אישי מוותר על קטעי הצ'ילאווט שמרצדים סביב השיר הסוגר "Will To Power" – אבל בלעדיהם אני לא בטוח שהם היו כל כך מרגשים. בכל זאת, הקטעים האינסטרומנטאלים מהווים מנוחה נוחה לאוזן. אז אם יש בינינו מעריצים של Emeth – ששונאים שינויים במוזיקה שלהם כפי שהם שנאו את השינוי ש-Aborted לקחו אחרי Goremageddon – אני לא משוכנע שהם יתענגו על האלבום הזה כפי שאלה שאוהבים את הברוטאל דת' מטאל טכני שלהם גם עם מעט גרוב. בכלליות – הרבה יותר נגיש מהאלבומים הקודמים של ההרכב, ובהתאם לדעתי גם יותר טוב. מומלץ לחובבי הז'אנר.