Endstille – Verführer

השם Endstille נכנס לתודעתי רק לפני כשנתיים, למרות שהלהקה קיימת כבר תשע שנים ובאמתחתה כחמישה אלבומים מלאים עד כה, כשזה השישי. האלבום שהכיר לי את הלהקה, כאמור, היה האלבום הקודם, Endstille's Reich – העוצמה שהייתה בו העיפה אותי לקיר, ולא הייתי היחיד שציפה לאלבום הנוכחי, Verführer. כבר מפתיחת השיר הראשון "… Of Disorder", הנוסחא מתגלת כלא מאד שונה מזו שהייתה באלבום הקודם – אותו בלאק מהיר וכוחני ובכל זאת לא כזה שיגרום ללבכם לפצפץ מרוב אושר, שכן הוא די בסיסי וללא ייחוד מסוים, למעט העובדה הפשוטה שהוא עשוי טוב. "Hate Me… God?" ממשיך בדרכו ומכניס עוד שרשר של כדורים למקלע הצרחות והבלאסט-ביטים, כשאין מנוחה יתרה בין שניהם.

בשיר "Depressive / Abstract / Banished / Despised" הקירות נשברים במקצבים עבים יותר, משהו שנותן לשיר הרגשה מאוד מתכתית ובנאלית, כשהוא נשאר במקום, לא זז ולא מרים את הראש מהחפירות כדי לא למרוח את השכל שלו על חבריו. בדרך כלל, על שיר שבנוי בצורה כזו אני יורד ויוצא לא מרוצה, אך פה הדבר טוב, כי הוא גם מספק איזושהי ירידה קטנה מדוושת הגז (אך בשום פנים לא איטית) – אלמנט נדרש על מנת לא לשעמם את המאזין. הלהקה שומרת על הגחלת המלחמתית (אותה פגשנו כבר ב-Endstille's Reich) מלאת העוצמה שלה, כאשר ההתעסקות ב-Verführer מתרכזת בעיקר במלחמת העולם הראשונה – אלמנט המתבטא בעטיפה, עליה מופיע בחינניות הקייזר (מושג מקביל לקיסר) הגרמני האחרון פרדריך וילהלם השני, על קסדתו המחודדת הידועה ודרגותיו, שהיה שליט מיליטריסט שהואשם לא פעם בהיותו "הסנדק" של "המלחמה הגדולה" וכי עמדתו לגבי המלחמה מהווה ויכוח תמידי, כשהוא לבוש בחלוק קצבים מגואל בדם ובידו סכין גדולה.

"Monotonous" חוזר לתלם המהיר וההפקה הנקייה עושה את שלה – לכל דבר וכל אחד יש את מקומו, כשאף כלי לא עולה על חברו בברוטאליות. Endstille לא נופלת למלכודת ה-"קיר של דיסטורשן" שלא מעט להקות נופלות בה – נגינת הבס לא נעלמת אל מול הגיטרות ואינה נבלעת בתופים או בצרחות הגרוניות של Iblis כמו שקורה אצל הרבה להקות בלאק מטאל אחרות (מי לא מכיר את הטענה שבבלאק הבס לא מורגש?). בדומה להרבה אלבומי בלאק מטאל מסורתיים, גם אם השומע מתחבר לשירים באופן מיידי, עדיין לוקחות מספר האזנות כדי באמת להיכנס לאלבום, והמקרה אינו שונה כאן. המקוריות בבלאק מטאל כבר הומצאה בעבר ע"י שמות גדולים הרבה יותר בבלאק מטאל אך Endstille לא מחפשים להמציא את הגלגל, אלא פשוט לחפור עוד שוחות מלחמה בז'אנר – ואת זה הם מבצעים בצורה יסודית.