Enthroned – Tetra Karcist

Enthroned היא אחת מלהקות הבלאק מטאל הכי מוכרות שיצאו מבלגיה יחד עם Ancient Rites, ויש לה וותק מכובד של כעשור וחצי בתחום ו-6 אלבומים מלאים מאחוריה. כעת חוזרים אלינו Enthroned באלבום שביעי במספר, העונה לשם Tetra Karcist ומציג בפנינו את הרכב הלהקה החדש, בו הוחלפו הסולן, המתופף והבאסיסט. טרם צאתו של האלבום הודיע Nornagest, שהחליף את הסולן Lord Sabathan, כי זו הולכת להיות הוצאה הרבה יותר אפלה ו-Occult-ית מהוצאותיה הקודמות של Enthroned. בואו נבדוק זאת…

Tetra Karcist נפתח בקטע "Ingressus Regnum Spiritus" המנסה ליצור אווירה חשוכה עם סאונדים מפחידים וכמות מחרידה של סאמפלים של מקהלות גרגוריאניות. קצת קיטשי, אבל ניחא. מבחינה מוזיקלית אין פה הרבה, כמה ריפים כבדים ותיפוף איטי ומאיים, רק בשביל האפריטיף. Enthroned נכנסים ב-Full Force בשיר הבא, "Pray", בו הסולן החדש מציג מגוון מרשים של עבודה ווקאלית, גראולינג, סקרימינג ושאר חרחורים מוזרים. בהחלט עולה בביצועיו על אלה של Sabathan, אבל בכל זאת הוא לא משכנע אותי כמו זה הקודם, שנראה כי עזיבתו גזלה הרבה מהתוצר של הלהקה.

הגיטרות ב-"Pray" עושות עבודה לא רעה, מהירה וורסטילית, עם גיטרת סולו מרושעת המוסיפה המון לשיר. אבל בתכל'ס, אין פה שום דבר מעניין מדי שנותן למוזיקה ערך מוסף כלשהו. יש הרגשה כזו כאילו אותם דברים אחד לאחד כבר נשמעו באלבומים קודמים של הלהקה וכי כל שמץ של השראה שהייתה להם נגוזה. לא שאי פעם Enthroned הרטיטו לי איזשהו חלק בגוף, אבל בדרך כלל הם נוטים לשמור על איזשהוא סף סביר מבחינת המוזיקה שלהם, גם בפן הטכני וגם בכתיבה.

"Deviant Nerve Angelus" פותח בקטע גיטרה איטי, שבכלל מסמן על איזו שהיא מגמה של Tetra Karcist לקחת כיוון פחות מהיר ואגרסיבי מאשר הוצאות Enthroned המוקדמות יותר. אבל בסך הכל זה פחות או יותר נשמע כמו קלישאת בלאק מטאל מההתחלה ועד הסוף. מלבד הווקאלס הלא רעים שיש לשיר הזה להציע, וכן כמה ריפים מלודיים וסולו נחמד, אין הרבה מה להגיד פה.

באשר להפקה של Tetra Karcist, היא לא רעה כשלעצמה ומציעה סאונד נקי וחד, עם הסתייגות אחת משמעותית – התיפוף. מה זו הזוועה הזאת? באמת, מסכן המתופף החדש Ahephaim שכזאת קבלת פנים עושים לו בלהקה, שכן הוא מתופף מצויין ומשום מה החליטו להדביק לו סאונד שגורם לו להשמע ממוחשב ומלאכותי עד כדי בחילה. "Through The Cortex" הוא אחד השירים היותר שמיעים באלבום, ונפתח בתיפוף אגרסיבי ומפוצץ וכן בצוויחות אימים בלטינית מצידו של הסולן. השיר מציע ריפים ת'ראשיים כבדים וסולו הבי-מטאל מפציץ (שאגב מספר כאלו חוזרים לאורך האלבום) ואלמלא חזרתם המיותרת של הקשקושים המקהלתיים היה יכול לצאת פה משהו הרבה יותר מעניין.

"The Seven Angels Ensigns of Creation" הוא עוד שעמום ארוך במיד-טמפו מייגע. פיהוק. ואם לא הספיקו לכם הסאמפלים המצועצעים של חברינו הגרגוריאנים ודאי תהנו מאוד מהשיר הבא, "Nox" שמציע עוד מנה גדושה של אלה. השיר הבא שארצה לציין קצת יותר לטובה, "Vermin", מציג קצת יותר אינטנסיביות שאותה כמעט ואי אפשר למצוא באלבום הזה. תיפוף כבד יותר, ועבודת גיטרות בעלת הרבה יותר נפח ונוכחות וווקאלס נהדרים. ואם זה לא מספיק, גם סולו מגניב לגמרי וסיום תותחי לשיר יגיעו אף הם.

לסיכום, היה די מתסכל לשמוע את האלבום הזה מההתחלה ועד הסוף. מלהקה עם ותק ו"שם" כמו שיש ל-Enthroned בהחלט יש לי הזכות לצפות לקצת יותר מאשר המוזיקה חסרת המעוף הזאת שהפכה את השמיעה החוזרת של האלבום הזה מתחילתו ועד סופו למשימה לא מהנה במיוחד. ובקיצור, בלאק מטאל להמונים, בלי שום דבר לכתוב עליו הביתה.