1. Era One
  2. Universal Soul
  3. Sound of Galaxies
  4. Beyond
  5. Night Ride
  6. Diamond's Drops
  7. Home
  8. Voyage
  9. Above as Below
  10. Koh-I-Noor
  11. Connection
  12. Reading Mind
  13. Red Onction
  14. Flying High
  15. Overcome
  16. Inside Stairs
  17. One With Everything
  18. Silent Words
  19. Wealth and Fortune

מי היה מאמין, לפני חמש עשרה שנה, כשיצא האלבום הראשון של להקת Samael, הלא הוא Worship Him, שהלהקה תוציא בעתיד אלבום אלקטרו-גות' כפול, שבו ישתתפו שני המוחות הגדולים של הלהקה, Xy, המתופף והמתכנת של ההרכב ו-Vorph, הסולן והגיטריסט. למי ששמע את הרימיקסים של ההרכב מהאלבומים האחרונים, או את הקטע האינסטרומנטלי מתוך ה-EP שנקרא Exodus, יהיה איזה מושג אך נשמע הפרויקט שנקרא Era One.

מדובר, כמו שאמרתי, באלקטרו-גות', כולו על טהרת תיכנות תופים וקלידים אפלים, כשהשירה של Vorph היא שירה נקייה עבה, עם קצה מלודי חלק מהזמן, ודקלום בבס עבה שאר הזמן, המוזיקה? זה נועד למי שאוהב את הז'אנר, לאנשי Apoptygma ושאר להקות המבוססות סינת', הגיטרות המעטות שבאלבום הן מסונתזות ואחרי ערמת אפקטים עד שהן נשמעות כעוד כלי אלקטרוני.

אין ספק Xy, הכותב העיקרי שמאחרי ההרכב, צבר לא מעט רעיונות בכל השימוש שלו בתיכנות ובקלידים באלבומים האחרונים של ההרכב, והעובדה שהאלבום נכתב ונעשה ברובו בפסק הזמון הארוך של הלהקה בין אלבומם הקודם לזה האחרון, כל אלו הם שהובילו לכך שמדובר באלבום כפול, עמוס חומר ורעיונות טובים, חלקם גם מעולים, כאשר הדיסק הראשון שנקרא "Era One" כולל בעיקר את הקטעים עם השירה של Vorph, והדיסק השני שהוא למעשה אוסף עבודות של Xy, נקרא "Lesson In Magic #1" וכולל את מרבית הקטעים האקוסטיים והאינסטרומנטלים.

אחת הבעיות היחידות עם שני הדיסקים היא שכל כמה שירים יש איזה קטע שהוא יותר דארק אמביינט בהווייתו, וזה בכלל עלול לשעמם את אוהבי הגות' האלים יותר או את אוהבי המטאל שכן יהיו מסוגלים להקשיב לפרויקט בגלל המלודיה האפלה שבו. הטקסטים של Vorph מבריקים, הם אולי קצת נוטים לפילוסופיה לא ברורה לפעמים, אבל ניכר כי לבן אדם שפע של ידע בתורות מיסטיות ובמערכות אמונה גלובליות מגוונות, וזה עושה את החוויה למרתקת אפילו יותר. חבל רק שמחצית מהשירים הם ללא שירה וללא טקסט, בחלקם זה עובד, אבל חלקם מצליחים לשעמם.

לסיכום, זה לא מטאל, והאלבום מגיע למגזין בעיקר בגלל הפדיגרי שלו, אבל הוא טוב, אפל, מופק היטב ומלא במלודיות מעניינות, לא לכל טעם, אבל בהחלט ראוי.