Ewigkeit – Conspiritus

קרה לכם פעם שנתקלתם באלבום מיוחד, משהו שאם תפרקו אותו לגורמים סביר להניח שתשנאו אותו ממש או בכלל לא תקשיבו לו, אבל כחלק שלם אחד הוא הצליח למשוך את תשומת לבכם? זה בדיוק מה שהרגשתי כשהקשבתי לאלבום החדש של Ewigkeit, ולא, לא התעטשתי. בתור מישהו שלא שמע את השם הזה בחיים, התחלתי לחקור קצת וגילתי שמאחוריו עומד אדם אנגלי העונה לשם James Fogarty, ולמרות שאין לי מושג מי זה, הבנתי שיש לו עבר מוזיקלי עשיר למדי. בכל אופן, הבנאדם הקים את הפרוייקט שלו עוד איי שם בשנת 1993 ואת שם הפרוייקט הוא בחר, להפתעתי הרבה, לאחר שחיפש מילה דומה ל-Emperor, הלו היא להקת הבלאק מטאל האגדתית. באנגלית הבחור לא מצא את מבוקשו לכן פנה לשפה הגרמנית שם נתקל בשם המוזר הזה שמשמעותו היא "נצח".

כמו שכבר ניחשתם, הבחור מושפע מבלאק מטאל אבל אני לא מצאתי שום קשר לכך באלבום האחרון. בכלל, כל קשר בין ההיסטוריה של הפרוייקט לאלבום הזה הוא מקרי בהחלט, אין כאן דת', אין כאן בלאק… אז מה בעצם יש כאן? ובכן, יש פה משהו מוזר מאד. Ewigkeit זה לא עוד פרוייקט אלקטרוני של יוצא סצינת הבלאק מטאל, הפעם, יש משהו עמוק מאחורי המוזיקה, יש כאן לא מעט השפעות פרוגרסיביות שמגיעות עוד משנות ה-70 המוקדמות אם זה בסאונד הקלידים או אפילו בקטעים האלקטרוניים, יש כאן גם השפעות פולק, אמביאנט, הבי מטאל ועוד מלא דברים אחרים שאני לא הצלחתי לגלות, אפילו פינק פלויד נמצאים פה. Conspiritus הוא אלבום עמוק מאד, גם מבחינה לירית, ולמרות שאני לא האדם שינתח אותו עד הפרט הכי קטן, הצלחתי ליהנות ממנו לא פחות.

הוא נפתח לעתו באינטרו רגוע שמתחיל בנגינת גיטרה אקוסטית. פה ושם נכנסים כמה טקסטים המלווים את הנגינה כשברקע צצים להם צלילים אלקטרוניים נעימים. אחרי דקה הכל נעלם במעין בום ואז נשמע קול שאני יכול לתאר אותו כדיבור רובוטריקים (אפקט שהשתמשו בו לפני 2 עשורים) ואז אנחנו מקבלים בפייד את מה שיתחיל את השיר הראשון באלבום. "It's Not Reality" הפך להיות אחד מהאהובים עלי כבר מהשמיעה הראשונה, פה כבר יש גיטרה חשמלית, הקטעים האלקטרוניים יותר זורמים ונותנים בראש ולמרות שלא הייתי אמור ליהנות מתופים ממוחשבים, כאן זה לא מפריע בכלל. יש כאן כמה השפעות אינדסטריאליות, אבל לא משהו כבד ממש, השירה עצמה מזכירה לי כמה להקות גותיות, מעין דיבור קלין בהצהרות, כאילו מטיפים לנו, אך זה מתאים לפה בול.

השיר מסתיים לפני הזמן שלו ולמעשה מכין אותנו לקראת השיר הבא, שוב בפייד נכנסת המנגינה והפעם בקולות של אורגן עתיק, משהו מהתקופה המוקדמת של הרוק המתקדם שלא נראה לי שהייתי שומע ביום-יום. "Square Sunrise" הוא שיר יותר רגוע שמשלב לכל אורכו גם צלילי מפוחית. ברקע תמיד נמצאים הקלידים שנותנים את האווירה, אני מניח שזה בגלל שידידינו James Fogarty הוא קלידן במהותו. השירה פה משתנה גם היא למשהו קצת יותר מלודי, מזכירה לי איזה שיר או שניים של Evergrey. הא וכמה נחמד שיש פה השפעות אוריינטליות, אמנם ממש ברקע, אבל מורגשות לא פחות. השיר הבא, "The Nightmare Institution" ממשיך בערך על אותו קו עם ליריקה שכמו בכל האלבום, מנסה להזהיר אותנו מקונספירציות גלובליות… לכו תבינו.

השיר החמישי, "Far Away From Heaven", משלב פה שוב בין אינדסטריאל לגות', למרות שהצד האלקטרוני הוא הרבה יותר קליל ורגוע משני הז'אנרים והרבה יותר בולט, אופן הנגינה והקצב הנותן בראש הופכים את השיר למשהו מיוחד מאד. הגיטרה פה גם יותר בולטת להבדיל מהשירים הקודמים, אבל שוב, היא לא המרכיב המרכזי במוזיקה של Ewigkeit. הצד האלקטרוני הוא הבולט וזה בדיוק מה שמרגישים בשיר הבא, שמורכב ברובו מציטוטים שנלקחו מאיזה הקלטה ישנה המשולבת בצלילים אלקטרוניים שמושפעים דווקא מדברים שעשו בשנות ה-90. משום מה גם נגינת הגיטרות המלנכולית שליוותה את השיר הזכירה לי את האלבום האחרון של Therion. גם השיר השביעי, "The Thought Police", הזכיר לי, מלבד השילובים המיוחדים, את הלהקות Saltatio Mortis ו-Oomph! הגרמניות, שעושות אינדסטריאל-רוק לא רע בכלל.

ושוב האורגן חוזר אלינו בשיר "How To Conquer The World", הפעם בטראק שהוקלט בהופעה חיה. לא זכור לי ששמעתי שילוב כזה של שיר שלם מאלבום שנמצא בגרסת לייב, הצלילים נשמעים כאילו הם הוקלטו באולפן ובאמת קשה לדעת מה נכון פה. גם הפעם מדובר בשיר עם מקצב כבד וגרובי מאד… מעניין באמת איך הפרוייקט הזה מתבצע בהופעה. אבל בחזרה לענייננו, השיר התשיעי, "Theoreality", הוא לטעמי השיר הכי טוב באלבום… כן, יש בו השפעות פולק, אני מכור. אבל הוא מתחיל דווקא בנגינת קלידים רגועה למדי שמשם רק מתפתחת למשהו יותר מהיר המלווה במקצב פולק יפהפה. המפוחית נמצאת גם פה אבל למען האמת אני לא בטוח איזה כלי עושה את הצלילים המלודיים שבשיר.

לבסוף השיר האחרון, "Conspiritus" ממשיך בקו הפולקי עם נגינה עממית על גיטרה אקוסטית ושילוב של כמה כלים אוטנטיים כמו משולש (אני לא מאמין שזהתי את הכלי הזה בשיר), תוף מרים ותופי מלחמה. לא הצלחתי לזהות בשיר שום מרכיב אלקטרוני מלבד הסאמפלים של קולות הרקע. השירה פה ממשיכה באותו מוטיב רגוע כשמדי פעם לאורך השיר המילה Comspiritus חוזרת על עצמה כמו באיזה טקס עתיק לזימון שד. וזהו למעשה. כמו שציינתי אני בספק אם הייתי מקשיב בהנאה לכל אחד מהמרכיבים פה בנפרד, אבל השילוב ש-Ewigkeit מציג פה, הוא משהו מיוחד שמצליח לסחוף אותך עמו עד הסוף וזה מה שחשוב כאן.