Excessum – Instruction For Self Destruction

הרבה קילומטרז' עבר מאז להקות המטאל הישראליות של תחילת שנות ה-90', על כל אחת מהלהקות הגדולות צצו עוד עשרים קטנות שעשו חיקויים חיוורים של המוזיקה שעשו בז'אנר בעולם. מעטות שרדו, Salem, Orphaned Land, אלו הוותיקות באמת, ועוד כמה מהגל השני והמאוחר יותר, כשהמעטות ביותר הן אלו שהצליחו לפרוץ את המעגל הישראלי ולצאת לעולם, Betzefer עשו ועושים את זה, Whorecore, Azamoth, Arallu, Arafel, Distorted ו-Amassefer, כל אלו מגיעות לרמה כזו או אחרת של הכרה בעולם.

ההימור שלי? Excessum בתור, ובמקום מכובד מאד. למרות שהלהקה שינתה שמה לאחרונה ל-The Fading, את ההכרה שלהם הם יקבלו על האלבום הזה, תחת השם הקודם, מדובר פה במוצר לא ישראלי בעליל, שילוב אירופאי לחלוטין של דת' טכני וניאו-ת'ראש, תחשבו The Haunted עם יסודות של Death ולא מעט Hatesphere, הכול מופק היטב, מנוגן לעילא, כמו שאמרתי – מוצר עם ניחוח אירופאי וקצת בוקה אמריקאי.

הלהקה לא קלה, היא לא עובדת על בית-פזמון-גשר-בית-פזמון, וכל אחד מחמשת השירים באלבום ה-EP שלה, מכיל מבחר של ריפים, רובם חזקים מאד, המלווים בעבודת תופים מרשימה, טכנית ודי לא צפויה, מצקת עבה של בס בקרקעית, ושירה שנעה בין גראול דת' עבה לצרחות שיותר מזכירות מטאלקור. בקצה יש גם לידים מלודים והכול מעוגל יפה בפינות. זה אלבום בוגר לכל דבר, ואם להיות ישר לחלוטין, הוא טוב בהרבה מלא מעט להקות בז'אנר שחתומות בלייבלים מוכרים.

קשה להתייחס לכל שיר, אין ממש אופי נפרד ביניהם, כולם בעלי זהות די דומה, מרשימים בדרכם, העניין יותר הוא על המקצועיות המוחלטת, ועל ניצוצות של גאוניות בחלק מהשירים – פה ושם ליד חזק במיוחד, כאן ריף ניאו-ת'ראש מרשים, ועבודת תופים שלא נרגעת לכל אורך האלבום. הריף השני בשיר "Internal Existence" הוא דוגמא לקטע גאוני, דת' מלודי שבדי לכל דבר, יש מי שיאמר מטאלקור, ואז איזה ברייקדאון של הריף שתופס שוב תאוצה, אלו מסוג הקטעים שנשארים בראש, כל זה עד יציאה לליד מלודי.

אני חייב שוב לתת רספקט לסאונד, פשוט מצוין, באמת שאין צורך לצאת לחו"ל עם סאונד כזה. גיא ווב, דניאל ורפולומייב ומאור אפלבוים פשוט התעלו על עצמם, הכול נשמע בדיוק במקום המתאים, שם דבר לא נופל. בשיר כמו זה המסיים, "Kingdom Loneliness", זה בהחלט מצדיק את עצמו, מיקס שכזה בין ריפים מלודים לבס ריפוד ותופים עם עבודת מצילות, זה עלול היה להישמע כמו בלגן איום עם סאונד פחות מלוטש, כאן זה דופק כמו שעון. בשיר הזה, אגב, יש כמה מהריפים הכי זכורים באלבום, ריף "הנושא", והקטע המסיים את השיר הם מהטובים של ההרכב.

אני שוב מסכם במה שהתחלתי, הפנים לחו"ל. יהיו מי שיגידו שהלהקה לא מקורית, שהז'אנר הזה כבר נעשה בעבר. אני אומר – אז מה? לא כל להקה צריכה להמציא ז'אנר חדש, מטאל אוריינטלי כבר הומצא, בלאק ים תיכוני גם, אז מה? צריך להמציא עכשיו גריינד-ריקודי עם? מטאלקור חסידי? עזבו, השורה התחתונה היא שמה שהלהקה עושה היא עושה ממש טוב, יש כאן EP מלוטש, מנוגן היטב ובוגר, וכל מה שנשאר זה לתת לחבר'ה האלה כבוד על ההישג.