Expedition Delta – Expedition Delta

Expedition Delta הוא סוג של פרוייקט יחיד של האמן הסרבי Srdjan Brankovic, ממקימי הלהקה הסרבית AlogiA. הפרוייקט הופק והוקלט על ידו, באולפן שבו הקליט להקות מקומיות לא מעטות, ולקחו בו חלק אומנים המוכרים לנו מלהקות כגון Angra, Edenbridge, Shadow Gallery, Adagio, After Forever ועוד רבים וטובים. הליין אפ המרשים לצד ההחתמה בלייבל ProgRock, שלא מרבה לאכזב ביציאות חדשניות, לא מאכזב גם הפעם ביכולות אותן הוא מציג ובמוזיקה הנהדרת. רק חולשה אחת גדולה יש כאן: סוכר, סוכר ועוד סוכר.

בשמיעה הראשונה מיהרתי להוציא את הדיסק מהמערכת. הדביקות המתקתקה של "Asunder Hearts" לצד המילים הקיטשיות דוגמת "האם את זוכרת שהלכנו יד ביד?" עוררו בי תחושת דחייה מיידית. לצערי זהו מוטיב שנמשך לאורך האלבום כולו. אז לא, אינני דורשת אפלוליות וגותיקה על כל צעד ושעל, אבל למען השם, העליצות כאן חוגגת בצורה מעייפת ממש. למרות זאת, אם תגלו מעט סבלנות אתם עשויים להנות מאוד מהליינים המרתקים המבריקים כל כך מדיוק ושיוף עד שהם נוצצים ממש. נדיר למצוא כזה תיאום בין כלים, כאשר כל אחד מבצע את תפקידו בצורה מושלמת ממש – ועם ליין אפ כזה זה לא מפתיע.

במיוחד ניתן להתענג על עבודת הגיטרות כאן, המפגינות מהירות וטכניקה בסולואים ושבירות קצב חותכות ברית'ם – ממש תאווה לאוזן. ניתן לשמוע זאת ב-"Self Abstract" למשל, השיר הפחות שמח באלבום מצליח להביא משב רוח מרענן לאווירה הכללית, אף על פי שנשמע כאילו הזמר אינו מתחבר לסגנון השירה המתבקש. הוא מרתק, מסתורי ומשלב הלכי רוח שונים ועל כן גם התחבב עליי במהרה. השיר מתחבר בצורה חלקה ל- "Into The Halls Of Eternity" בפתיחתו השקטה המתפתחת לאינסטרומנטל יפייפה, ולאחר מכן בולטת זמרת בעלת קול מלטף המשתלבת בשירה. שיר זה בתורו שובר ל- "Flight of the Mind" ללא הפסקה, מה שהופך את שלושת השירים הנ"ל ליחידה אחת.

"Flight of the Mind" האינסטרומנטלי, כמו "Self Abstract", מציג צד אחר של מוזיקליות מהאופייני לאלבום (ושוב חובבי הגיטרה יחגגו כאן) והוא מהפנט, מגרה וזורם וגם לא פוחד לזרוק את המאזין לים סוער יותר. "The Awakening" השקט והקיטשי סוגר את הטרילוגיה המשתנה הזו, שלדעתי מהווה את לב ליבו של האלבום. לעיתים נדמה שהלהקה מנסה להתחקות בעקבות Dream Theater ולעיתים נשמע שהיא בכלל מנסה לעשות הארד רוק של פעם כמו בשירים "Move On", "It Needs a Happy End". הקטע האינסטרומנטלי "Planets" בכלל נשמע כאילו לקוח מסרט מדע בדיוני מהאייטיז, על שלל האפקטים וצרצורי הסינתיסייזר שאפיינו את התקופה. גם "Not To Late" באותה רוח העבר, אולי יזכיר לכם להיטי להקות רומנטיקה כגון Scorpions ודומותיה. כל הערב-רב הזה, שנקלט רק לאחר ה"הלם" הראשוני, הופך את האלבום למעניין ורב-גוני.

לסיכום, קשה לשפוט את אלבום הבכורה של Expedition Delta. העליצות המוגזמת שהוא מציג מול הטכניקה המרהיבה שהוא פורש בפני המאזין כאילו סותרים זה את זה. אמביוולנטיות שכזו קשה למצוא במוזיקה, כאשר מצד אחד ישנה המשיכה לברק ולדיוק, להפגנת כישורי הנגינה המעולים, לוירטואוזיות המוזיקלית והרעיונית – אך מצד שני קיימת רתיעה מהאופי העליז עד כדי בחילה שמאפיין את רוב השירים כאן. ניתן להתייחס לזה כאל Images And Words מודרני, ניסיון מעניין לחקות את שנות השמונים העליזות. מי שנמשך לפרוגרסיב מהיר, חד ומדויק כמו סכין ומז'ורי ברובו כמו שניתן למצוא אצל להקות דוגמת Planet X, הנאתו מהאלבום מובטחת. מי שמחפש דווקא את הצד המריר, האמוציונאלי והטעון בדילמות ייאלץ לחפש במקום אחר.

כמי שאוהבת את שני הצדדים הללו, מצאתי את עצמי נקרעת: צד אחד שלי התפעל מ-Expedition Delta והצד השני דחה אותם מכל וכל. וירטואוזיות מרשימה זה דבר אחד, אך צריך גם לדעת מתי להפסיק עם המז'ור המשתולל כאן ללא הרף. ניתן לקטלג את האלבום ככזה שמתאים למצב רוח ספציפי, וחבל, משום שהוא היה יכול לדבר לקהל רחב יותר ולהתאים למצבי רוח רבים יותר לו רק היה יותר ורסטילי ומבוקר בסכריניות המוגזמת שלו. עניין וגיוון מוזיקלי לא חסרים פה, גיטרות מנסרות לצד זמרת בגוון אופראי, קלידים באפקטים שאפיינו את ההארד-רוק של פעם וזמרת בעלת קול שחור המפציעה לפזמון בודד לצד זמר שנשמע תלוש היישר מהגלאם. שווה ניסיון, פשוט צריך להתרגל.