Facebreaker – Dead, Rotten And Hungry

06/03/09
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Slowly Rotting
  2. Dead Rotten And Hungry
  3. Night Of The Burning Dead
  4. The Awakening
  5. Walking Dead
  6. Burner
  7. Consumed
  8. Unanimated Flesh
  9. Unlock The Horror
  10. Soul Eater
  11. Devoured By Decay

אני לא יודע אם זה מזג האוויר הקר, העובדה שאין להם סכסוכי גבולות, סכסוכי דת ובעיות כלכליות (כי יש להם את Volvo, Saab ,Koenigsegg ו-Ikea), או זה שאין להם הרבה שעות אור, אך דווקא ללהקות שוודיות רבות יש נטיית יתר למוזיקה אגרסיבית ולעיסוק במוות על צורותיו השונות. על רצף האלבומים החדשים שיצאו השנה ללהקות כמו Grave ו-Bloodbath, מגיעה Facebreaker. כן, בדומה ללהקות שהזכרתי לעיל, גם זו מייצרת דת' מטאל איכותי ומורכב, והיא גם עוסקת במוות – בעיקר בשלבים המאוחרים יותר של המוות כמו ריקבון בצורותיו השונות ותחייה (לא בגלל ביאת המשיח, אלא יותר בגלל חוסר מנוח של המתים ורצון לחטיף קל רצוי נא מאוד).

מי היא Facebreaker? חבורה של מוסיקאים שחברו יחד בשנת 1999. בעמדת הגראול (העבה והעמוק) Roberth "Robban" Karlsson, שכבר תפס את עמדת השירה במספר הרכבים שונים, כאשר הבולט מכולם הוא Edge Of Sanity (באלבום אחד בלבד הוא החליף את Dan Swanö). שאר חברי הלהקה נפגשו זה עם זה או עם Roberth במסגרת להקות נוספות מהעיר Finspång (כמו Kill, Scypozoa, Ashes וכו'). ז"א, Janne Ivarsson ו-Mika Lagrén הגיטריסטים, Jonas Magnusson הבסיסט ו-Mikael "Kniven" Wassholm המתופף, מסתובבים זה זמן רב במרתפיה האפלים ואולפני ההקלטות המוזנחים של Finspång ומייצרים דת' אפל ואגרסיבי.

את אלבומה הראשון Bloodred Hell הלהקה הוציאה ב-2004 בחברת Rage Of Achilles שפשטה את הרגל אי שם בתחילת 2005. אך עתה, בדומה ללהקות מטאל קיצוניות רבות, חברי Facebreaker מצאו את ביתם בחברת Pulverised, המוכרת לטובה. את האלבום הנוכחי הם הקליטו באולפני Abyss, מקום מושבו של המאסטרו Peter Tägtgren, דבר שמקנה לאלבום נקודת זינוק מצוינת, אבל, האם יש משהו מעבר לסאונד… עטיפה ייחודית? יש. זומבי חסר עין עם בעיות עור רציניות רוכן ליד גופה שתכף תקום ותהפוך לזומבי שיככב על עטיפה נוספת של להקת דת' משוודיה שעוסקת במוות ובשמה גלום אחד מהשורשים הבאים – Spread, Kill, Break, Kick, Mash, Bash, Smash ואז הוא יאכל אדם אחר, שיהפוך לזומבי וחוזר חלילה.

מעבר לסאונד ולעטיפה חביבה? טקסט – כמו שציינתי בהתחלה, מוות בהטיות ושימושים שונים (כשם תואר, כפועל), מילים נרדפות לריקבון וכו'. למען האמת, למרות שהלהקה מספקת את הסחורה ולא עובדת בדיוק לפי ההסכמה הקבועה והלעיתים משעממת של להקות דת' דומות ולמרות שהשירים קצרים, קולעים, אגרסיביים, מהירים, מתובלים בסולואים מלודיים ומובלים ע"י זמר בעל יכולות טובות מאוד (יכולות בשתיית חלמוני ביצים בכמויות מסחריות) – יש כאן משהו בעייתי. כנראה זה בגלל שנכון לעכשיו יש סוג של רוויה בלהקות שחוזרות למקורות, שחוזרות לדת' אמיתי. בגלל אותה רוויה ולהקות שעוסקות באותם נושאים באותה צורה, ללא גיוון ייחודי, האלבום הזה מאבד את המומנטום הדרוש לו על מנת ליצור התלהבות ועניין.

אל תבינו אותי לא נכון – האלבום מצוין ובהחלט מסייע בחלקו לשחרר את העצבים. מספר שירים אף תפסו את אוזני ומנעו ממני להירדם, אם זה שיר הנושא "Dead, Rotten And Hungry", שמתאר את מצב רוחו של הזומבי המתבגר בשנות ה-2000, או "Walking Dead" ששובר את המקצב הקבוע עד כה ומובל ע"י ריף ותיפוף סטונרי, שבמהרה נעלמים והופכים לבעלי כיוון שובר ומרסק. השיר האחרון באלבום, "Devoured By Decay", משלים את ההאזנה במכות תיפוף מהירות וחדות על עור התוף שלנו ומשאיר טעם של מוות (במובן החיובי של המילה). לסיכום אפשר לומר שיש באלבום משהו מעבר לסאונד, לעטיפה ולטקסט, אך הבעיה היא שלמספר רב של להקות יש את גם את המשהו הזה ולכן Facebreaker לא מצליחים לחדש או לרענן.