Fair To Midland – Fables From A Mayfly

20/09/07
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Dance of the Manatee
  2. Kyla Cries Cologne
  3. Vice/Versa
  4. Wife, The Kids, And the White Picket Fence
  5. April Fools and Eggmen
  6. Seafarer's Knot
  7. Wolf Descends Upon the Spanish Sahara
  8. Walls of Jericho
  9. Tall Tales Taste Liek Sour Grapes
  10. Upgrade^Brigade
  11. (When the Bough Breaks) Say When

ההפסקה המעצבנת של System Of A Down מעבודה משותפת והציפייה לאלבומי הסולו של חברי הלהקה השאירה אותי במתח. אחרי הכל, אני כבר רגיל לקבל את האלבום השנתי של System, אלבום שתמיד מוצא את עצמו להיות דיסק השנה שלי, לא משנה כמה דיסקים שאני אוהב יוצאים באותה השנה. לכן כש-Srerj Tankian, סולנה של להקת System Of A Down, מחליט להחתים להקה בלייבל שלו, רוב הסיכויים הם שהוא יודע מה הוא עושה. ואכן תצוגת התכלית שמציגה להקת Fair To Midland באמת מרשימה.

אם ללכת לפי הלהקה, חבריה מגדירים עצמם כרוק אלטרנטיבי פרוגרסיבי, משהו שצריך למקם אותם באותה שכונה עם S.O.A.D. האמת, זה לא דיסק צפוי וגם לא ממש נשמע כמו מה שאולי הייתם רוצים לשמוע מלהקת פרוגרסיב. זה בטח לא Dream Theater, אולי יותר לכיוון הפרוגרסיב הישן, של שנות ה-70. אבל יש קסם מאוד יפה באלבום הבכורה של ההרכב הטקסני הזה. מצד אחד, הדיסק לא נותן למאזין לנוח כמו שדיסק פרוג אמור לעשות, אבל מצד שני, הוא מצליח באותה נשימה לא לחפור ולהיות קומוניקטיבי ברמה שחובבי מוזיקת פופ כמוני יוכלו להנות ממנו.

השיר שפותח את האלבום, "Dance Of The Manatee" מזכיר לי בבתים דווקא את Tool במלודיית מיינרד טיפוסית, אבל תפקידי הגיטרה הקלין מאוד מעניינים וגרוביים. בפזמון נפתח לריף גיטרה מגניב מאוד שמזרים את השיר קדימה. הקול של Darroh Sudderth הסולן, מגוון מאוד ונע בין צווחות גבוהות נוסח להקות השיער של שנות השמונים ומגיע עד לרעשי טרקטור שבאיזהשהו מקום זורקים אותי לכיוון Disturbed. מבחינה מוזיקלית, ברור שמדובר פה בחבר'ה מוכשרים מאוד. רמת הנגינה גובה ומוקפדת, אפשר להבחין היטב בליינים הקטנים שמקשטים את המוזיקה, אבל בניגוד להרבה להקות שמוויצות ברמת הנגינה הגבוהה שלהן, Fair To Midland מעדיפים לשמור על השיר בעדיפות ראשונה. ככה שלמרות שהשירים מורכבים, הם לא מקשים ומאוד מלודיים.

אחד השירים היפים, "Walls Of Jericho", נפתח בגרוב פאנקי ומלודית שירה מאוד מיושנת. זה מפתיע אותי, אבל אני ממש אוהב את זה. הפזמונים של הלהקה מלודים ומצליחים להדביק את המאזין לכל אורך השיר. אפילו תפקידי הקלידים מצליחים להשתלב יפה בתוך המיקס ולא ליצור עומס. באמת תענוג. כשמגיע ה-C-Part של השיר, אני נזכר ב-System שוב, אבל, באמת שזה כל כך יפה שפשוט לא איכפת לי. הריף שסוגר את השיר יכל אולי להיות קצת יותר כבד, הוא מרגיש קצת כמתחבא מאחורה. כשנכנס השיר הבא, אני יודע שזה לא חשוב – הריפים חוזרים לתת בראש, איזו מלודיית Tool מדהימה. הבריירים באמצע השיר שמזכירים לי שמדובר בלהקת מטאל הכל מחובר למקשה אחת. זה עובד ועובד ממש טוב. האנרגיות שיש לשירים מעולות, הן סוחפות ומצליחות לגרום לי לחזור אחורה ולהקשיב להן שוב ושוב. Fair To Midland עושים את זה בגדול באלבום בכורה ממש מצויין שיעשה לכם טוב באוזניים. אחד המועמדים הרציניים שלי לתגלית השנה. אסור לפספס!