Falconer – Among Beggars And Thieves

אני אתחיל דווקא ממשהו מצחיק: בחוברת של האלבום החדש של להקת הפאוור-פולק השבדית Falconer מצולמים חברי הלהקה כסוג של עניים מימי הביניים, לבושי סחבות, כשחייל בן אותה תקופה צוחק ומחזיק אותם בשרשראות, סוג של עינוי. העניין הוא שהמתופף של הלהקה, Magnus Linhardt הוא ענק מפחיד, 2 מטר וקרחת של אימה בדמות אדם, והתמונה שלו – האחרונה בחוברת – מראה את החייל עם חרב ביד, נראה כאילו הוא מנסה לשלוט בצרכיו בעוד Magnus עומד מעליו כאילו הוא מתכנן מאיזה כיוון לתת לו ביס.

ועכשיו לאלבום, להקת Falconer קמה על חורבת להקת הפולק-דת' מטאל Mithoyn ע"י הגיטריסט Stefan Weinerhall, ושני אלבומיה הראשונים הם יצירות מופת של פאוור מטאל מלודי משולב בפולק שבדי מהוקצע. השירה של הסולן, Mathias Blad, היא אחת מנקודות הזכות הגדולות ביותר של ההרכב. Blad הוא במקור זמר בעל הכשרה קלאסית, שמגיע רחוק מהמטאל, אבל השילוב של קולו העמוק ורב ההבעה עם הפאוור הפולקי של הלהקה עשה ניסים ונפלאות בעבר.

לאחר אותם שני אלבומים הלהקה המשיכה להנפיק אלבומים איכותיים, כשאלו שהגיעו אחרי הציגו סולן חדש, בעל קול סטנדרטי יותר, כשגם המוזיקה מתרחקת יחסית מהאלמנטים הפולקים של הלהקה. כצפוי – המכירות שבאו בעיקבות השינוי היו בעיתיות מספיק כדי ש-Weinerhall יעשה את הצעד הנכון ויגייס מחדש את Blad לאלבום Northwind, שגם היווה חזרה לכיוון הפולקי יותר של הלהקה.

שנתיים אחרי, ואלבום חדש. Among Beggars And Thieves הוא קודם כל אחד האלבומים הפולקים ביותר של הלהקה, שילוב של פאוור והפקה סופר מלוטשת עם כל היסודות הפולקים של ההרכב, שעושים הרבה כבוד למוזיקה השבדית של ימי הביניים, כולל טקסטים כתובים היטב שעוסקים באותה תקופה, תוך התרכזות בצדדים האפלים ביותר שלה – החוק קצר הסבלנות, המלחמות, השבטים הלוחמים. יש משהו בשילוב של המוזיקה, השירה האפית של Blad והטקסטים שנותן תחושה של אלבום ימי ביניים אמיתי. קצת מצחיק בהתחשב שגיטרות חשמליות, דאבל בס, או ציוד הגברה היה מזכה את הלהקה בעלייה לאיזה מנגל ענקי באותה תקופה.

לעניין – זה האלבום הטוב ביותר של הלהקה מאז צאת Chapters From A Vale Forlorn ב-2002. יש כאן שילוב מדויק של כל הגורמים שעושים את הלהקה למה שהיא, כולל עיבודים סימפונים עשירים, סאונדים וגיטרות קלאסיות שמכניסות את כל היסודות הפולקים היטב למוזיקה, ופשוט שירי מטאל מעולים. השיר הפותח "Field Of Sorrow" הוא אחד המהירים של הלהקה, חזרה לתקופה האגרסיבית של שני האלבומים הראשונים – דאבל בס וריפים שלקוחים מפאוור מטאל אבל כוללים את אותן השפעות פולק, ובתוך זה בניה מצוינית של השירה. "Man Of The Hour" הוא המנון פולקי מלודי, כשבתוך השיר שזורות יציאות למוזיקת ימי ביניים והופכות אותו לאחד השירים הטובים שכתבה הלהקה.

הם גם שומרים את הדברים מעניינים, "A Beggar Hero" הוא קטע אקוסטי שבו יש דואט מרשים של Blad עם זמרת, רגע של הפוגה מלאת אווירה לפני ש-"Vargaskall", שיר שכולו מושר בשבדית פורץ ומעלה שוב את רף האגרסיה. הסינגל הראשון מהאלבום, "Carnival Of Disgust", לווה בקליפ שבו נראים חיילים הדומים לזה מעטיפת האלבום כשהם תולים, תוך שימוש בחוש הצדק המפותח שהיה נפוץ בימי הביניים, אדם שככל הנראה חף מפשע. השיר הוא עוד המנון כתוב היטב, עם תחושה של מלנכוליה שמלווה אותו. לסיכום, אין הרבה להקות שיכולות לקלוע ולהתאים גם לקהל הפאוור המלודי וגם לקהל הפולק מטאל, אבל מאלו שכן יכולות עשות זאת, Falconer היא ככל הנראה אחת הטובות ביותר – אלבום מומלץ מאד שאני באופן אישי שומע ברצף כרגע.