Fall Of Serenity – The Crossfire

14/02/08
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Immortal Kingdom
  2. Knife To Meet You
  3. Recreation
  4. The Crossfire
  5. A Whore Called Freedom
  6. Funeral Eclipse
  7. Act Of Grace
  8. In Case Of Death
  9. Blindfolded
  10. Blood Portrait

לעזאזל עם הגרמנים והואריאציות שלהם. כל פעם שהם שומעים משהו טוב, הם חייבים לבדוק אם זה עובד גם בארץ מכונות הכביסה המושלמות. אז הם לקחו את הת'ראש מטאל ויצא להם נהדר, והם לקחו את ההבי מטאל ויצא להם ממש פאוור מטאל, והם לקחו את הפרוג-מטאל ויצא להם סופני, אבל מישהו צריך להבהיר להם שדת' שבדי אפשר, כאמור, לעשות רק בשבדיה.

Fall Of Serenity היא להקת דת' מלודית שרוצה להיות In Flames ומצליחה אולי להיות Fall Of Serenity. היא לא כל כך חדשה בביזניס, יש לה כבר עוד 3 אלבומים והיא ממשיכה לירות אותם בקצב מסחרר, אבל בימים שיש לכם להקות בז'אנר שפורצות גבולות, כמו Raintime או Scar Symmetry לעשות סתם עוד אלבום שהוא In Flames וואנאבי זה לא מספיק.

אין פה שום דבר איום ונורא באלבום הזה, יש פה מספיק מלודיות ומספיק פזמונים קליטים, אבל זה כבר לא חותך. אנחנו לא ב-1998 ואנחנו לא מתפעמים כאילו זה הפעם הראשונה שאנחנו שומעים להקה כבדה כמו Benediction שמשלבת באלגנטיות מלודיות של Iron Maiden.

לא רק זה, אבל בגלל, ואולי בזכות, שהגרמנים האלה צריכים להוכיח משהו, כל העניין מרגיש מעט מטאלקורי. לא בצורה מעיקה כמו שהאלבום האחרון של Nightrage צועק "מטאלקור!" אחרי שני יצירות מדהימות, אבל הגראולים האלה הם לא בדיוק הגראולים של ג'ון טארדי, אתם מבינים? זה תמיד מרגיש איפה שהוא כמעט דת' מלודי מהשורה הראשונה, רק שאף אחד לא היה סופר אותם עם להקות כמו Dark Tranquillity או אפילו Detonation מבחינת איכות.

אז יש לנו קצת ארוטיקה קלה של דת' מלודי עם פתיח של פסנתר, שאם כל הכבוד זה נעשה בכל אינטרו שעולה לי לראש בז'אנר, ואם מישהו היה מקשיב לאלבום הקודם של Heaven Shall Burn הוא היה מוצא את זה גם עם מנה רצינית של פיוט. למעשה, החבורה הזאת שמשתוללת בגרמניה ומשלבת דת' מלודי עם מטאלקור הן כמו האחיות לבית הת'ראש של גרמניה. רק לא שוות את ההתייחסות הזהה בשום צורה.

אם Fear My Thoughts, Maroon ו-Heaven Shall Burn הן הלהקות המוצלחות בחבורה, הרי Fall Of Serenity היא האחות המוזנחת, השמנה, והלא-מוכשרת במשפחה מוכשרת מאד. אז יש לנו את "Immortal Kingdom" שהוא בסדר גמור, עם ריפים שהוקפצו במחבת היישר מהפריזר הקר של 1993, כאלה ששמענו את Edge Of Sanity טוחנים במשך עשרות פעמים הרבה לפני שמיקאל מ-Opeth סיים את שיעור הגיטרה הראשון שלו.

אפשר בקלות לומר שאנחנו צריכים לתת מקום נוסף ברשימה הלא מחמיאה של שמות השירים הטיפשיים ביותר בעולם לשיר "Knife To Meet You" שלא משנה כמה השיר בסדר, עם שם כזה הוא הולך ישר לבית הקברות לכבוד עצמי לצד כל מה ש-Meatloaf ממשיך לעשות מאז שנת 2000 (ובעצם, גם מאז שנת 1990).

"An Act Of Grace" ו-"Blood Portrait" הם ללא ספק השירים המוצלחים באלבום, וממש חבל שהם מחכים לקראת הסוף, איפה שלמאזין שלא הכיר את הלהקה כבר נתקבעה דעה מוצקה שאין פה שום דבר ששווה להחזיק בשבילו 50 ומשהו דקות, ובשביל מי שכן מכיר את הלהקה ואשכרה אהב את Bloodred Salvation מחכה אפילו אכזבה צורבת לא פחות במשך רוב האלבום.

אני ממליץ פשוט לחכות לאלבום הבא של Fear My Thoughts, אם אתם כל כך רוצים את הדת' המלודי הגרמני שלכם מוגש קר אבל מהיר ואיכותי. את Fall Of Serenity תשאירו לבד. ותכלס היה Knife To Meet Them, אבל רק לזמן קצר.