Ferium- Reflections

Ferium, הו Ferium. אהובתי הקרייתית, הרוצחת הקטנה, תחנת הכח האנרגטית של הצפון.

Ferium התחילה לעבוד בשנת 2006, בהתחלה הם פעלו כלהקת קאברים ומשם עברו עליות ומורדות. הלהקה זכתה בפרסים, הופיעה בוואקן 2009 ושחררה E.P לא רע בכלל ואז נעלמה לה לקצת ושוב חזרה. על האלבום הזה הם עובדים מ2011, מופיעים על כל במה אפשרית, מפגיזים בלי הפסקה ואפילו חיממו את Gojira כשאלו הופיעו בארץ.

למי שלא ראה את הלהקה הזו בהופעה – מדובר בתופעה, לא פחות. הח'ברה של Ferium עולים לבמה כמעט באדישות, כאילו באו לתקן מדיח או לסדר איזו נזילה בקיר. ואז אחרי כיוון כלים, הם פשוט מזנקים מ 0 ל 100 בשניה אחת.

אין דרך לעמוד בפני האנרגיות של טירן, הסולן הכריזמטי שלהם, או בפני רון, המתופף היחיד שאני מכיר שמזכיר לי את Animal מהחבובות ברמות האנרגיה שהוא מוציא. גיא גולדברג ואלרם בוקסר על הגיטרות ויוני ביטון, שנראה כאילו הרגע עזב את הדג נחש, אבל פורט על הבס בעוצמות שהיו חותכות לרובנו את האצבע. אבל מספיק, בוא נדבר קצת על האלבום, טוב?

האלבום מחזיק בתוכו 12 קטעים עוצמתיים שנעים על הספקטרום שבין דת'-מטאל למת'-קור לדת'-קור, אבל אל תצפו לסטייל אחיד ומדוייק שמתיישר עם הגדרות הז'אנרים. למה? כי יש פה שבירות, יש פה תופים איטיים ותופי פח של ת'ראש, יש פה מהירות ואיטיות, יש פה מלודיות ואפילו גיטרות מייללות, יש פה באמת הכל.האלבום נפתח עם By the book , גיטרה רחוקה ועמומה מבשרת את כניסתם של תופים חזקים וריפים מוצלחים במיוחד שנושאים איתם את הגרוב המיוחד של פריום, השירה מהירה ויושבת בול על הקצב. הקול של טירן הוא עמוק וכבד, או צורח בארסיות, איך שלא יהיה, הוא יושב בול על הסאונד.

השיר השלישי באלבום, The very existence , מתאפיין בשירה מחודדת ומדוייקת, איטית וכבדה או מהירה ושורקת, תלוי באיזה חלק של השיר מצאתם את עצמכם. הגיטרות מיללות והתופים מדהימים. חוץ מהקטע בין 2:28 ל 2:35, תופים מהירים שמראים יכולת וגם אופייניים לז'אנר אבל לא עושים לי נעים באוזן ואפילו מרגיזים אותי. דקה וחצי לפני סוף השיר אנחנו מקבלים גיטרות משכרות בסולואים קצרים וחותכים שמהווים שינוי מרענן באווירה הכללית.

Mirror, השיר הרביעי וגם השיר האהוב עלי באלבום, הוא שיר קסום. יש לו מקצב עגול וגלי בחלק אחד ומקצב מהיר וברוטאלי בחלק אחר. לא יודע איך להסביר את המוזיקה הזו, זה פשוט מטורף. הטקסטים חותכים בבטן, הם נוגעים באהבה ובאובדן של אישה:

" Everything good ends, but shit stays forever…"

מכירים את התחושה הזו, שגורמת לכם לחשוב שאתם אבודים וששום דבר חיובי לא יגיע יותר? אז בשיר הזה התחושה הזו נמצאת כתזכורת קבועה. והחל מה 3:00, יש יללות גיטרות מרשימות, מלודיה אדירה ופשוט תענוג לשבת אחורה ולתת למוזיקה הזו למלא אותך.

הטקסטים של פריום זועמים ומלאי כעס ושנאה: שנאה לעולם ושנאה עצמית, תסכול, אלימות ומצוקה מנוקזים החוצה כמו לבה דרך הטקסטים שלהם. משפריצים אותה כשהיא רותחת ושורפת בזעם שלא מרחם על אף אחד. The Black Eyesהוא קטע אינסטרומנטלי שמוכיח שלח'ברה האלה יש את היכולת להוציא אנרגיה ורגש גם דרך המוזיקה לבדה, בלי טקסטים. קטע ממכר שמלווה בפסנתר עצוב ונגינת בס שמשתלבת נהדר, הקטע בנוי נכון וכמעט לכל חלק ולכל כלי בתוכו יש סיבה: למצילות של רון, לבס של יוני, ולפסנתר האדיר.

Lust fool, קטע מרשים שזכה לScream Through ששוחרר ליוטיוב לא מזמן, נותן לנו מבט אפל אל נשמה מעוותת, שעוותה על ידי תשוקה. התעוורה והסתנוורה ממנה. שבו עם הטקסט, אל תוותרו על האופציה להבין את קטע הפסיכי הזה.

Change of winds, הקטע התשיעי הוא שיר שמתחיל בבס מצליף וחזק שממשיך להכות לאורך השיר. אותי אישית זה מפיל לרצפה, אני מת על בס חזק ועוצמתי, פריום לא מתביישים בבסים שלהם באופן כללי ופה לא רק שהם לא מתביישים, אלא מפגיזים בעוצמות בס מטורפות .השיר עצמו נושא שוב את המקצב של פריום, כזה שיגרום לראש שלכם לזוז קדימה ואחורה ללא שליטה. וב 3:40 כשהקצב קצת יורד, תמצאו את עצמכם רק מבקשים עוד קצב, עוד בלאגן ועוד אנרגיה והשיר הזה מכיל בתוכו אנרגיה, לא לדאוג.

Reflections, השיר האחרון באלבום (שהוא גם השיר שנושא את שם האלבום) הוא שיר שלא ישחרר אתכם הביתה בקלות. הוא מהיר ולא מתנצל, הוא משחרר לכם בעיטה ישירה לבטן ומעיף אתכם באויר.

הסיפור שמספר השיר הזה הוא על איש שנמצא במצב נמוך, נמוך מאוד, צל אדם שפשוט השלים עם מצבו הנורא. ב01:30, השיר נכנס לקצב מטורף שאני בד"כ סולד ממנו ואפילו העליתי את הסלידה שלי ממנו קצת יותר למעלה, אבל פה הקצב פשוט עובד נכון. הגיטרות פה מקבלות מקום של כבוד, והצלפות הבס סביב 2:40 וצפונה שוב עובדות מצוין. הטקסט הכי טוב באלבום שוכן לו כאן ורק מי שהגיע למקום ממש נמוך יכול להבין אותו:

You have no emotions!"
No! It is not fine, not getting excited once in a while!

Joyful life, cheerful mind – long lost parody
"Workaholic – shield for protection

לא הבנתם, מצויין, זה אומר שלא ירדתם כל כך נמוך אף פעם, ובוא נקווה בשבילכם שזה גם לא יקרה לכם, אני אישית מכיר את המצב הזה טוב מדי.

אני לא יכול לספור כמה פעמים בשנתיים האחרונות הלכתי לישון רק אחרי שהייתי בטוח שאני גמור מעייפות, הכל כדי להמנע ממחשבות שעוטפות אותי לפני השינה. הייתי נכנס למיטה וברגע שהראש היה פוגע בכרית הייתי נרדם. ביום לאחר מכן, אחרי שעתיים שינה הייתי מסתובב כמו זומבי, אבל זה היה עדיף ככה, או לפחות כך חשבתי.

אם לא הייתי מעייף את עצמי אז הייתי נשאר ער ותקוע בעינוי עצמי במחשבות על מוות, חולי ובדידות. וכמו בשיר הזה, גם אני לא הייתי לבד.אבל המצב הזה מביא אותך לכזו תהום עמוקה שההרגשה היא שנותרת לבד בעולם הזה.

הטקסטים באלבום הזה שווים אזכור נפרד שכן יש פה כתיבה שלא נפגשים איתה הרבה בסוג הז'אנר הזה. אלמנטים שחוזרים על עצמם בין השירים ומרכיבים את התמונה הקשה שהח'ברה רוצים לצייר לנו: "Black eyes" הן צמד מילים שמצד אחד נושאות משקל של שיר על גבן וגם מופיעות כאלמנט חוזר ומשמעותי בחלק מהשירים.

הכתיבה של השירים היא כתיבה שמקורה בבטן, אין פה קלישאות מטאל ושירים על דרקונים ויצורי שטן, יצורי השטן של פריום הן רגשות אפלים וכעס סביבתי, שנאה עצמית וזעם בלתי נשלט.
וכמובן שכל זה עומד בסתירה מוחלטת לקלילות ולהומור שמלווים את הח'ברה מפריום בקטעי הקישור בהופעות, בסרטונים שהם מעלים ובתקשורת הכללית שלהם עם הקהל שלהם. מסתבר שאף פעם אי אפשר לדעת מה עומד מאחורי הקליפה החיצונית בלי להכיר את הבן אדם.

לסיכום, למקרה שהצלחתי להסתיר את דעתי בתוך כל הטקסט המתרגש שלי, מאוד אהבתי את האלבום הזה. אהבתי אותו עוד לפני שישבתי עם הטקסטים שלו, שרק חיזקו את העומק והחיבה שלי ליצירת האומנות הזו.

האלבום עשוי טוב מבחינת הסאונד, סאונד מלא אבל לא מפחד להתלכך. לכלוך וסאונד מלא הם מושגים שבד"כ יש סתירה ביניהם. אבל פה אין,הסאונד מדוייק להפליא. עוד נקודה שחשוב להבין,היא שבמקרה של פריום, אלבום הוא חוויה לא מלאה, חייבים לראות אותם בהופעה חיה כדי להבין על מה מדובר וכדי לקבל תמונה מלאה של המפלצת הזו שנקראת פריום.