Flotsam and Jetsam הם ללא ספק אחד מהסיפורים היותר טרגיים מבחינתי בסצנת המטאל. מדובר בלהקה וותיקה, מהדור של ענקיות מטאל כמו Metallica, Exodus ואחרות, שאלבום הבכורה Doomsday For The Deciver עומד בקנה מידה עם האלבומים המוקדמים והקלאסים של כל אחת מאלו. הטענה העיקרית לפרסום של ההרכב היא העובדה ש Metallica גנבו להם את הבסיסט Jason Newsted, אבל מוזיקלית הם לדעתי אחד ההרכבים המבריקים שיש לז'אנר, כולל כמה אלבומי מופת, כולל No Place For Disgrace הט'ראשי במיוחד, Cautro הבוגר והדיכאוני, וגם The Cold – האלבום האחרון שלהם, שסוף סוף זכה להפקה מכובדת, וחברת תקליטים רצינית (Nuclear Blast) שעסקה בהפצה עולמית שלו.

כנראה ש The Cold לא היה סקסי מספיק לקהל המטאליסטים העולמי שרוכש אלפי עותקים של אלבומי מטאל פחות טובים, והלהקה שוב מצאה עצמה ללא חברת תקליטים וללא הפצה – עד שנאלצה לגייס כספים להקלטת אלבום חדש דרך האתר Pledge Music, במסגרתו הלהקה מעניקה לתורמים להקלטת האלבום הטבות שונות – דוגמת פריטי מרץ' ייחודים, חולצות וכו' – עותקים מוקדמים של האלבום, חבילות הטבות מרשימות וכל מה שעוזר להם לגייס את הכסף שחברת תקליטים לא נתנה להם במקרה הזה. התוצאה היא Ugly Noise, אלבום חדש, 11 במספר, שיוצא ללא חברת תקליטים, ללא כסף של ממש, עם עטיפה שמישהו מחברי הלהקה עיבד מתמונה שצילם, אבל עם הרבה כשרון והרבה רצון טוב.

אז מה המסקנה לגבי האלבום?

קודם כל, מדובר באלבום כבד יותר מ The Cold, שחלק מהשירים בו – כמו Carry On ו Motherfuckery הם סוג של חזרה לשורשי ה Thrash של הלהקה, שלבו את זה עם השירה של הסולן Eric AK, אולי אחד מ 10 הסולנים המלודים הטובים ביותר בז'אנר, ויש לכם יופי של מטאל. הסאונד של האלבום לא רע, וזה כבר שיפור ניכר לעומת כמה מאלבומי העבר, כמו Dreams Of Death המאוחר – שנשמע כאילו הופק ע"י אדם שאיבד את אוזניו בתאונת מקרר מוזרה, וגם When The Storm Comes Down המוקדם שנשמע כאילו הופק ע"י אדם שאיבד את אוזניו בתאונת תנור ואז מקרר מוזרה. זה עדיין לא ההפקה המלוטשת של The Cold, אבל אחרי שהלהקה אכלה כל כך הרבה חרא עם הסאונד שלה בעבר, אני אקח אותו בזרועות פתוחות.

מה מעבר לזה? יש כמה שירים גאוניים, כמו שיר הנושא הדכאוני שעובר בין קטעי קלידים קודרים לבתי Thrash קצביים, או To Be Free ששוב מחזיר אותנו לשורשים הכבדים של הלהקה.

זה לא The Cold, אין כאן את העומק, הקדרות והטקסטים החזקים שהיו באלבום הקודם, במקום זה הלהקה מציעה כבדות מחודשת, מה שהופך את האלבום לאלבום Thrash כמעט לחלוטין, וכלהקה שעשתה כבר Thrash טוב יותר משל מרבית הלהקות בסגנון – ברור שהאלבום הזה מצויין בפני עצמו. מה הלאה? האם הם יאתרו חברת תקליטים שתפיץ את האלבום כך שהוא באמת יזכה להכרה שמגיעה לו? האם האלבום ימשיך להיות משוחרר עצמאית רק על ידי הלהקה עם הצלחה מזערית שלצערי לא מעט הרכבי מטאל זוכים לה בשוק המוזיקה רווי ההורדות הלא חוקיות ו Youtube? אני מניח שהתשובה השנייה היא הנכונה, ולצערי כנראה שהסיפור הטרגי של Flotsam and Jetsam עלול להגיע לסופו בשנים הקרובות.