Frozen Soul – Glacial Domination

עם טמפרטורות שיכולות להגיע בחודשי הקיץ ליותר מ-30 מעלות צלזיוס בכמה ממחוזותיה, מדינת טקסס שבארצות הברית לא נראית כזירת התרחשות אפשרית לסרט ההמשך של להיט האנימציה מבית דיסני "Frozen" ("לשבור את הקרח"). אלא שדווקא מדינה צרובת חמה ורחבת ידיים זו היא החממה שבה גדלו חברי להקת הדת' Frozen Soul שבמאי השנה שחררו את אלבומם השני "Glacial Domination". האלבום, שיצא בלייבל "Century Media" ושבהפקתו לקח חלק מת'יו "מאט" היפי מ-Trivium, הוא כדור שלג מטאלי שצובר תאוצה: סוחף עמו מעריצים חדשים, ורומס בדרכו טַהֲרָנֶי מקלדת מאתר הדיונים "רדיט" שסבורים שהלהקה הטקסנית אינה פתית שלג אלא חבורת חקיינים חסרי מעוף (המלעיזים יאמרו חסרי בושה) של להקת הדת' המיתולוגית Bolt Thrower.

כמו באלבום הבכורה של הלהקה מ-2021, "Crypt of Ice", גם באלבום הנוכחי מתעוררת לעתים תחושה שחברי "בולט ת'רואר" שבו לפעילות אחרי שהגיחו ממכלי הקפאה שאליהם נכנסו וולונטארית לאחר מותו בטרם עת של המתופף המיתולוגי של הלהקה, מרטין קרנס, בספטמבר 2016.

"פרוזן סול" אימצו את תורת הלחימה של הווטרנים האנגלים, שהנוכחות המסיבית של מטחי ארטילריה, הדי התפוצצויות וכדורים שורקים בשיריהם הפכו אותם לכיתת הכוננות האולטימטיבית של האקסטרים מטאל. וכך, בהתאם למורשת הקרב באלבומי הלהקה האנגלית, הארסנל שעמו יוצאים "פרוזן סול" למערכה כולל שירי מיד־טמפו, גיטרות בכיוון נמוך שמנגנות טרמולו וצ'אג, וגראולים בטונים נמוכים. אך במקביל לשמירה על גחלת האולדסקול דת' (קולדסקול במקרה של "פרוזן סול"), הלהקה אינה קופאת על השמרים, ומשלבת אלמנטים ממחוזות ההארדקור כמו ברייקדאונים, שמביאים את הקצב לכדי נקודת קיפאון כמעט.

אף שהלהקה מחויבת לאתוס של דת' "ישר בפרצוף", כזה שמוטח במאזין ללא התחכמויות מיותרות עם דגש רב על אגרסיביות וגרוב על חשבון נגינה מהירה וטכנית, באלבום השני ההפקה והסאונד השתפרו בצורה דרמטית. זאת, למגינת לבם של מי שמעדיפים סאונד פחות מלוטש והפקה שניתן לכנותה ספרטנית או נאנדרטלית. ההפקה מוסיפה נפח משמעותי לכלים שנשמעים באלבום החדש בבירור, למעט הבס שסובל עדיין מתת־ייצוג. שינוי נוסף מורגש בכל הנוגע לסולואים ולתפקידים מורכבים. בשונה מהאלבום הראשון שבו הלהקה גזרה על עצמה איפוק והתנזרות מסולואים, באלבום השני הרסן הותר במעט. אולי בהשפעת "מאט" היפי שבעצמו מנגן סולואים מלודיים בשניים משירי האלבום: שיר הנושא "Glacial Domination" ו-"Abominable".

גם אם לא כל שירי האלבום יגרמו לכם בריין פריז וגם אם משמיעה ברצף של האלבום מתקבלת תחושת דֶּזָ'ה-ווּ בשל דמיון בין השירים בכלל ובריפים בפרט, "Glacial Domination" כולל כמה וכמה שירים טובים שמסבים תחושת קרירות מענגת.

שיר הפתיחה, "Invisible Tormentor", הוא צעדה נחושה של ה-White Walkers מ"משחקי הכס" לעבר החומה. ב-"Arsenal of War" מרוקנים "פרוזן סול" את מאגרי התחמושת שברשותם ויוצאים למתקפה שכוללת מכה הגונה של ריפים והרבה גרוב, ריצת אמוק עם תופים ששועטים וגיטרות מנסרות וברייק שמסיים את הקרב.

"Morbid Effigy" היא הרצועה הברוטאלית ביותר באלבום. את הגראולים הנמוכים של הסולן צ'ד גרין מחזק סולן Dying Fetus, ג'ון גלאגר, שהקוקי מונסטר שלו נותן לשיר אפקט ASMR.

בחלק מהשירים משולבים קטעי סינת'ווייב שמוסיפים אווירת סרטי אימה בסגנון ג'ון קרפנטר. הרצועה החמישית, "Annihilation", היא קטע סינת'ווייב בן 59 שניות שמשמש גם מעין הקדמה לחלקו השני של האלבום שלוקח את השירים לכיוון קליט, גרובי ואפילו אפי עם שיר הנושא ועם השירים "Frozen Soul" ו-"Abominable".

גם אם "Glacial Domination" הוא לא אלבום נועז, פורץ דרך או חדשני, הוא מפצה על כך בשירים קצביים ואידיאליים להד בנג. ומה לגבי הטענות על חקיינות? "פרוזן סול" ידאגו לארוב להייטרים שלהם, להמטיר עליהם כדורי שלג ולהוכיח שהנקמה מוגשת במיטבה כשהיא קרה כקרח.