Galloglass – Heavenseeker

הרבה מאד לגבי להקת Galloglass הגרמנית נשמע ונראה כמו פאוור מטאל, אבל למרות זאת – היא לא בדיוק פאוור, היו מי שסיווגו אותה כפרוג, אבל גם זה לא מדויק, הלהקה אכן מזכירה לעיתים את Rhapsody אבל יש בה רמת תחכום ומורכבות מוזיקלית שלא הייתם שומעים בשום להקת פאוור שאני מכיר, לכן מבחינתי אי אפשר ממש להגדיר אותם, אבל איך שלא תסתכלו על זה, Heavenseeker, אלבומם השני, הוא הישג מרשים.

שנתיים לאחר צאת אלבום הבכורה של ההרכב Legends From Now And Nevermore, רואים שהצטברה ללהקה כמות רצינית של חומר, 11 שירים עמוסים בריפים חזקים, עבודת ליד מצוינת, שילוב של כלי מיתר וקלידים שמזכיר באמת את Rhapsody, אבל כל זה דחוס ובנוי כמו אלבום פרוג-מטאל על ספידים. החל מהרגעים הראשונים של "Burden Of Grief" ברור כי הלהקה לא לוקחת שבויים – המטאל שלה אגרסיבי, מהיר, תיפוף דאבל בס רועם וריף פאוור מטאל רצחני. השירה של סולן הלהקה קארסטן פרנק, היא שירה מלודית, אבל בקצה היותר אגרסיבי שלה, עם צרידות מסוימת אך זה לא הקול הגבוה ששומעים הרבה בז'אנר.

הלהקה משלבת קלידים ושירת רקע במה נשמע כמו פאוור גרמני מובהק, אבל בשיר שתים הדברים הולכים לכיוון מורכב בהרבה. "After Forever" (שום קשר ללהקה) מתחיל ומשלב בו כינורות, אבל מאמצע השיר המקצב נשבר, משתנה, יש שילוב של גראול הלקוח מדת' בפזמון, הלהקה ללא ספק זורקת כל מה שיש בארסנל העצום שלה לתוך המיקס, ככל שהשיר ממשיך ניתן לגלות עוד ועוד אלמנטים שהוא הכול חוץ מפאוור מטאל. מי שרוצה את השירים שלו קצרים וברורים – יכול להמשיך הלאה.

"Dawn Of A New Age" שוב מחבר מהירות רצחנית ושירה טובה עם מקצבים מגוונים, הסאונד המלוטש של הלהקה עושה את הכול קל להאזנה אבל אין שום סיכוי לקלוט את כל החיבור הזה בשמיעה ראשונה, ברגע שמגיעים לסקציית הסולואים בשיר אפשר רק לשבת בפה פעור, הם יודעים לנגן. האלבום ממשיך עם העיקרון הזה בלי יותר מידי רגעי מנוחה, הטקסטים של הלהקה עוסקים במלחמות, אני מניח שזה קשור בפרוש שם הלהקה, שהוא סוג של לוחמים ממוצא אירי וסקוטי מימי הביניים, אבל הם עדיין לא נופלים למלכודת הפאוור הברור והסטריאוטיפי שלו הייתם מצפים עם העטיפה של האלבום. בקיצור, נהניתי, ומי שאוהב מטאל מלודי, פאוור או לא פאוור, בהחלט לא יכול לטעות עם אלבום שכזה.