Genuine Aspect – Essence

את ה-EP הזה קיבל עמיתי המכובד ל"מטאליסט" אביחי לוי בהחסן נייד בהיותו בפסטיבל Wacken (ואני מנסה להדחיק את הקנאה שגורמת לי לאחל לאיש מיתות משונות מהתופת של דנטה). בדמיוני הדיסק און קי הוגנב לו בתוך לחמניה עם נקניקייה מאחורי השרותים הכימיים על-ידי גמד טרוט עיניים עם זיפים וצלקות, אבל ככל הנראה ראיתי יותר מדיי סרטי מאפיה ויס בינג' של "משחקי הכס"…

מאחר ולא שמעתי על החבורה הזו מעולם נכנסתי מייד לפרופ' גוגל ושם גיליתי שמדובר בלהקה אוסטרית לא מאד מוכרת שהוקמה בשנת 2009 ושמנסה להכנס לתודעה של עולם המטאל.. GENUINE ASPECT מגדירים את עצמם כלהקת Progressive Metal ולפי הכתוב באתר המאד בתולי והכמעט ריק לחלוטין שלהם השאיפה של חברי הלהקה היא ליצור קטעים אינסטרומנטליים חסרי שירה עם צליל ייחודי שמאחד בין כלי המיתר הקלאסיים שהם מנגנים בהם לבין הז'אנר המטאלי שהם אוהבים.

לפי מה שהם מספרים על עצמם בקצרה (מאד) באתר הנ"ל שכאמור הנו עדיין בבנייה ואין בו כמעט אינפורמציה, ב- 2014 הייתה הלהקה בין המשתתפים הסופיים בגמר ונבחרו כאהובי הקהל בתחרות MetalChamp שנערכה באוסטריה. כמו-כן הם מתוכננים להופיע בפסטיבל EuroBlast שייערך בקולון גרמניה באוקטובר 2015. מעבר לכך אין להם אלבומים עדיין ומעבר להופעות מקומיות באוסטריה אין להם פרסום רב (מה שמסביר את הדחיפות שלהם להעביר לזרים מוחלטים ממדינות רחוקות את ההחסנים הניידים עם המוסיקה שלהם).

חברי הלהקה העדכניים הם (כן, למרות שהלהקה ינוקא עדיין הם כבר הספיקו להחליף לכל הפחות מתופף…):

Leonhard Roczek – צ'לו
Daniel Alves da Silva – כינור
Julian F.X. Dölcher – גיטרות
Moritz Browa – באס
Ivo Matos – תופים

חשוב לציין שלמרות שכאמור האתר שלהם יוצר ואקום ברגע שנכנסים אליו וצריך להזהר לא להשאב לתוך הריק, ניתן להוריד ממנו את ה-EP החדש בחינם, וזו בעיניי נקודת זכות גדולה מאד ומהלך שיווקי מצויין שלהם בעיניי.

בקטע הראשון, Cypher, הלהקה נשמעת לי קצת כאילו הם לא החליטו אם הם רוצים להיות DREAM THEATER או APOCALYPTICA כש"יהיו גדולים". הקטע מתחיל בצלילים נעימים של פריטה על משהו שבין גיטרה קלאסית לקסילופון של עוללים כשלאט לאט מצטרפים תופים שבטיים משהו בקצב איטי, ואז כינורות ובסופו של דבר הצ'לו והגיטרות. הכל נשמע סביר עד שהמצילות מתחילות לדפוק בקצב ובצליל צורמני במקצת. ואז מתחיל הקצב שנשמע משהו קצת נייטווישי אירי בשילוב עם DREAM THEATER. הקטע מלא בשינויי מזג תכופים – מקצב מהיר מלא בכלים לרגעים שבהם הכינורות והצ'לו נשמעים כמו במנגינת רקע של סרט שחור לבן ביום השואה. הנגינה טובה וההפקה מהוקצעת אבל משהו בצלילים נשמע לי קצת חד מדיי, ואולי זה רק אני.

Random ID מזכיר בתחילתו את הפתיחה האינסטרומנטלית של Roots של SEPULTURA, וזה הצליח לייצר אצלי ציפיות כחובב מושבע של השיר והאלבום של הברזילאים הותיקים. עם זאת מהרגע שנכנסים לקטע הכינורות והצ'לו הכל נשמע היה לי קצת קקופוני. מה שעוזר פה מאד ושוב מזכיר לי את הלהקה הברזילאית הוא הגראולים חסרי הפשר שנשמעים מדי פעם והופכים את זה למטאל קצת יותר כבד ויותר מוכר לאוזן מהשילוב הפיוז'ני של כלי המיתר הקלאסיים עם הציוד החשמלי הרוקיסטי. לאחר דקה של האזנה הקטע נשמע הרבה יותר טוב ואני חייב לומר שאחרי ההתחלה הקצת צולעת הקטע גרם לי קצת להדבאנגינג ואני אפילו מרגיש קצת נפיחות שם מתחת לסרעפת ומעל הפופיק במקום הזה שאו שיש לך גזים או שאתה ממש מלא אדרנלין ממשהו שעשה לך טוב. בסך-הכל נחמד יותר מקטע הפתיחה שהיה די משעמם בעיניי.

הקטע השלישי The Awakers' Dream הוא בעיניי נקודת החוזק של ה-EP. הוא קטע שמצליח לשלב את הפיוז'ן ג'אז והפרוגרסיב באופן טוב מאד. גם צ'יק קוריאה וגם JAMIROQUAI או TRIBAL TECH היו יכולים למצוא את עצמם פה ביחד עם SYMPHONY X או NEVERMORE. הקטע מעניין ונותן הרגשה טובה וזאת למרות (ואולי בגלל?) שיש פה יותר מדיי הקפצות מיתר על הבאס, וכשאני כותב יותר מדיי אני מתכוון לכך ב-י' דגושה. Jaco Pastorius היה כבר ממלמל לעצמו "בחייאת, מספיק עם השואו-אוף…".

ה-EP הזה מזכיר לי באופן כללי סיפור ששמעתי פעם סיני זקן שהיה ידוע כרואה נסתרות וחכם מאוד. הסיני הזה יכול היה להסתכל אל תוך ידיהם הקפוצות של אנשים ולומר להם מה הם מסתירים בתוך כפות ידיהם הסגורות. יום אחד בא אליו אדם שחשק להכשילו וחשב לעצמו שיחזיק פרפר בתוך כף ידו, ואם החכם הקשיש יידע שיש לו פרפר בידו ישאל אותו האם הפרפר חי או מת. במידה ויענה כי הפרפר חי יהרוג אותו במעיכה מיידית, ואם יאמר הקשיש שהפרפר מת יראה לו כי הפרפר חי. כשהגיע אל הסיני החכם אחז הזקן את ידיו ואמר לו כי פרפר בכף ידו. ,כששאל אותו האם הפרפר חי או מת הביט האיש החכם אל תוך עיניו ואמר לו שההחלטה האם יחיה או ימות הפרפר נתונה אך ורק בידיו הוא.

לחברי GENUINE ASPECT יש פרפר בידיים. הם יכלו לגרום לו לעוף חופשי אל חיים נהדרים מלאי שדות פרחוניים ויכלו גם להמית אותו במעיכה. הם הצליחו להיות איפשהו באמצע, לשמור על הפרפר חי אבל בתוך כותלי המחלקה הסגורה ב"אברבנאל". משהו שהוא חי ומלא יופי אבל לא ממש נוסק אל השמיים ופורש כנפיים באור השמש החמה והצבעונית. יופי כלוא במשהו שלא מאפשר לו להתפתח מספיק.

הטעות הבסיסית של הלהקה בעיניי היא שהם רוצים להראות שהיא מורכבת מנגנים מצויינים שמסוגלים להביא את המקסימום מהכלים שלהם, תוך מהירות נגינה, שילוב כלים והפקת צלילים מדוייקים, חדים וללא תחרות. אז אולי זה נכון אבל התוצר הסופי לעתים נשמע לי קצת לא מעניין.

המוסיקה באלבום מרגשת אותי פחות ממה שהייתה יכולה ואמורה לצערי. יש פה דגש חזק מאד על וירטואוזיות בנגינה, וזה בא במחיר של חלק לא מבוטל מן המלודיה והרגש. אין פה לטעמי מנגינות שניתן לחזור עליהן בשמיעה שנייה או שלישית, ונראה לי שאפילו לא בשביעית. יהיו שיאמרו שבזה נמדדת מוסיקה איכותית שלא באה לייצר להיטים, אבל פה לדעתי ההבדל בין מטאל לג'אז נניח – היכולת והצורך לייצר מוסיקה שמחד היא איכותית ואינטליגנטית אולם מאידך לאפשר למאזינים גם להנות מהמוסיקה בפן הרגשי היצרי ולא אך ורק ברמה השכלית. אלבום מטאל טוב (בעיניי) הוא כזה שגם לא מייצר משהו קיטשי, נדוש ופשטני מדיי ברמה ה"פופית" של הדבר, אבל גם לא מתנשא מדיי עד כדי משהו שהוא כל כך חדשני עד שהוא הופך לאוונגארד ניסיוני. ופה הבעיה לדעתי – הקטעים פה לא אוונגרדיים עד שעמום מוחלט או הרגשת אנטי, אבל גם אין לי פה תחושת עונג גדול בהאזנה. יש פה משהו מעניין ועם המון פוטנציאל לעתיד, אבל כרגע הוא נחמד אבל לא יותר.

עם זאת, כאשר אני לוקח בחשבון שמדובר בלהקה חדשה שמנסה לייצר לעצמה תהודה בעולם הגדול והמורכב של מוסיקת המטאל, ושהם באמת מנגנים טוב ביחד והראש שלהם עובד טוב, ביחד עם העובדה שהם מאפשרים למאזינים להוריד את החומר בחינם באתר שלהם זה מחזק את כל הפורמט שלהם בעיניי ולכן הם מקבלים אצלי 4 כוכבים כאשר כוכב אחד הוא מקדמה לעתיד, כי יש לחבר'ה האלו עתיד.