Gloryhammer – Tales From The Kingdom Of Fife

אין כמו אלבום חדש ומרענן, נכון? אלבום שיפיח בך רוח טובה של התחדשות ונוסטלגיה יד ביד, עם מוזיקה נהדרת – הלא כך?
טוב, בערך. כששמעתי את Tales From The Kingdom Of Fife בפעם הראשונה הייתי בטוחה שגיליתי את אמריקה – פאוור מטאל לפנים, פשוט, נקי ונותן בראש. אבל אז הגיעה גם הקשבה שנייה, שלישית ורביעית… אני חייבת להודות שהשטיק שבו Gloryhammer המציאו את עצמם נמאס דיי מהר. למרות כל הטוב שאפשר למצוא באלבום (ולא אחסוך מלפרט עליו בהמשך), הוא נהיה רפטיטיבי ומשתמש בדיוק באותם מוטיבים ומקצבים כמעט לכל אורכו. ישנם אנשים שיהנו מזה מאוד, אך יהיו גם כאלו שירצו להטיח את האלבום בקיר.
כמה נושאים עומדים על הפרק כשאני חושבת על Tales From The Kingdom Of Fife – ולכל אחד שני צדדים, טוב ורע (ולפעמים קצת מכוער).

פאוור-מטאל:
זה הסגנון שדרכו נכנסתי למטאל לפני "כך וכך" שנים, יש לי סנטימנטים רבים אליו לא משנה עד כמה העמקתי בז'אנרים אחרים. ישנן להקות שאף פעם לא ימאס לי לשמוע כמו Helloween, שלא מפסיקים להשתמש במוטיבים שונים במוזיקה, או Sonata Arctica, שדיי ממציאים את עצמם כל אלבום מחדש, אבל Gloryhammer נכנסים לקיצון השני מבחינתי – האלבום לא מראה לי שום דבר קטן שאני יכולה לשמוע ולהגיד: "אה, זה חדש לי!". לא שכל להקה צריכה לחדש, וורסטיליות היא מצטרך נדיר בימינו, אבל אני תמיד אוהבת למצוא את הפינה הקטנה, הקצב המעניין, הליק במגניב בגיטרה או כל משהו אחר שאפשר יהיה לשמוע ולהנן ב-"oh yeah". כמובן שזה אלבום ראשון ללהקה, אבל דווקא בגלל זה העובדה שאני לא יכולה למצוא אפילו דבר קטן אחד כמו אלו שהזכרתי למעלה, מעט מאכזב.

אבל מצד שני אם כבר בפאוור עסקינן – אני חייבת לציין לטובה את Thomas Winkler הסולן. למה? כי לא משנה כמה המוזיקה תהיה מעצבנת או מצויינת, ולא משנה כמה הנגנים מחורבנים או מוכשרים, כל עוד ללהקת פאוור יש סולן מעולה שסוחב אותה – המוזיקה כבר נהיית הרבה יותר אפית.

סיפורי אלף לילה ולילה:
אז אמרנו אפית? יש לנו פה סיפור אפי מתחילתו ועד סופו של האלבום, שמלא בפנטזיה, חדי-קרן, דרקונים וכמובן נסיכה. אם חשבתי שבמוזיקה Gloryhammer לא יכלו להיות צ'יזיים יותר, קראתי את המילים והבנתי שזהו רובד גבינה מותכת שלם הנסתר מהאוזן. תנו לי להגיד לכם, בתור חנונית רוויית-פנטזיה: ככה לא כותבים פנטזיה. גם מי שאינו חנון רווי-פנטזיה כבר רווה מסיפורי ה"אביר מציל נסיכה" עוד בגיל 5.

הסיפור כאן מגולל את עלילותיו של אנגוס מקפייף, שהוא בתכל'ס דמות D&D. אחרי רצועת פתיחה של דקה וחצי, בשיר הראשון, The Unicorn Invasion Of Dundee, פולשים לממלכת דאנדי חדי-קרן זומבים (?!) שנשלטים ע"י מכשף רשע עם שם שאי אפשר לבטא כמו שצריך גם אם מנסים ממש חזק. הנסיכה נחטפת, ונחשו מי יוצא להציל אותה? כמובן שאנגוס חביבינו. ב- Quest for the Hammer Of Glory, מקפייף מוצא את פטיש התהילה ועושה level up לת'ור. בשיר הבא אחריו הוא כבר עולה לדרגה 20 ומאלף דרקון קסום. עוד קצת קדימה ב- Amulet Of Justice הוא כבר ממש אביר מדופלם ומוצא את (נראה אתכם מנחשים) קמע הצדק! אני חושבת שאין צורך לפרט על חציו השני של האלבום כי הסוף כבר ידוע מראש, לא?

עלה בי הספק שמדובר בלהקת פארודיה ושאולי בעצם צוחקים עלי כאן, אבל באמת קשה לשפוט אם הכתיבה היא פנטזיה כמו של Rhapsody Of Fire או שמנצטזיה כמו של Nanowar Of Steel… במיוחד לאור העובדה המבלבלת שחברי הלהקה מופיעים עם חליפות שריון וגלימות – שגם יכול ללכת לשני כיוונים שונים! הרי Turisas גם מתחפשים כל פעם שהם עולים לבמה, אבל כאן אין ספק שזוהי לא פארודיה.

פנטזיה או לא, האלבום כן יכול להיות מהנה אם ניגשים אליו בראש פתוח, אם ניגשים אליו כשרוצים לנקות את הראש – לא להכביד עליו. סה"כ המוזיקה היא כן פאוור-מטאל מהיר ועצבני ומהנה עד מאוד, וכמו שציינתי קודם – Thomas הוא סולן בעל קול נהדר שפשוט תפור על הסגנון. אז כן, קצת פחות נהנתי מהסיפור אותו הוא שר, אבל באמת שבא לי לתת ח"ח למנעד וליכולות הווקאליות שלו. ובכל זאת, שלא ישתמע מדברי שכל מה שהלך פה הוא אך ורק בלאגן קסום עם אבק פיות, ישנם שני שירים שבלטו מבחינתי: הראשון הוא השיר השמיני, Hail To Crail, שמאוד מזכיר לי פאוור ישן עם ההלחנה של הקלידים, והשני הוא השיר שבא אחריו, The Epic Rage Of Furious Thunder (שאין לו שם בומבסטי בכלל!). הוא מהשירים האפיים שלהקות פאוור מאוד אוהבות – 10:30 דקות של הקרב האחרון באלבום, עם מקצבים משתנים והלחנה ששוברת קצת את "ארבעת האקורדים והתוספות הקטנות שמתלוות אליהם". ישנם שירים כאלו שמעיקים על אלבומים ומותחים אותם כמו מסטיק, אבל כאן Gloryhammer עשו בחוכמה ו-א. הכניסו רק שיר אחד כזה לאלבום (ששמרו אותו אלבום קצר), ו-ב. שמו אותו בסוף.

אז בקיצור, אם בא לכם לנקות את הראש עם אלבום פאוור-מטאל חדש שלא מחדש כלום – נחתתם על האלבום הנכון.