Grave Digger–The Clans Will Rise Again

זה נכון ש Grave Digger גרמנים יותר מקארי וורסט, אבל זה אחד מאלבומי המטאל הכי סקוטים שיצאו. זאת לא הפעם הראשונה, ענקי המטאל המסורתי הגרמנים הוציאו את Tunes Of War ב 1996, והוא הוגדר מאז כ "אלבום הסקוטי" של הלהקה. שנה לאחר יציאת הסרט Braveheart, שסיפר את סיפורו של William Wallace, אחד מגיבוריה העממים הגדולים של סקוטלנד, הביאה להקת הפאוור/ספיד הגרמנית המתמחה באלבומי קונספט את סיפורו לעולם המטאל. Tunes תמיד נחשב לאלבום קלאסי של הלהקה, פאוור/ספיד מטאל מהיר, עצבני, דאבל-בס רועמים שמחוורים לעומת קולו הניחר של Chris Boltendahl , הסולן האגדי של הלהקה ואחד הקולות הכי מזוהים בהבי מטאל המסורתי. עכשיו, 15 שנה לאחר מכן – יוצא אלבום קונספט חדש שהוא סוג של המשך – The Clans Will Rise Again הוא שוב סיפור אומץ וקרבות סקוטי שמסופר ע"י חבורה של גרמנים אלימים לאוזן.

בואו נתחיל מנוקדת מוצא דווקא טכנית יותר. בפעם הקודמת ש Digger החליפו גיטריסט, הם הוציאו את האלבום הטוב ביותר בתולדות הלהקה לדעתי, היה זה ב 2001, לאחר עזיבתו של הגיטריסט הוותיק Uwe Lulis (שניסה ככה על הדרך לגנוב את השם של ההרכב). ההרכב גייס את Manni Schmidt – שניגן לא מעט זמן ב Rage, והוציא אלבום מוזיקלי, מלודי וקודר בשם The Grave Digger. עברו עוד כמעט 10 שנים ושוב ההרכב מתרענן, הפעם עם הגיטריסט Axel "Ironfinger" Ritt, וירטואוז ברמה גבוהה בכמה משני הקודמים של הלהקה, שעשה עבודה יפה עם ההרכב Domain במשך תקופה ארוכה מאד, והתוצאה? בדיוק, האלבום הטוב ביותר של הלהקה מאז 2001.

לאחר האינטרו המבקש המלווה בחמת חלילים, ההרכב פורץ לכם לאוזן כמו פלוגת רגלים של הצבא הסקוטי בכבודו ובעצמו (עם איזה קארי וורסט בתיק, הם לא באמת סקוטים) – Paid In Blood זה פאוור/ספיד מסורתי אגרסיבי לכל מי שמחובר בוריד להרכבים קלאסים כמו Grave Digger עצמם, אבל גם Running Wild וכדומה, חסר גינונים, לא מלוטש מידי, בלי שכבות של קלידים, פשוט גיטרות חורשות ורועמות, דאבל בסים, ומוזיקה שעושה לך חשק עז לאחוז את השניצל בין השינים ולפרק את הצורה במכות לכל פוזר או מעריץ של דודו אהרון שנקרה בדרכך. Hammer Of The Scots הוא אחד ההמנונים הגדולים שסיפקה הלהקה בתולדותיה, השם הוא אמנם הכינוי שניתן למלך האנגלי Edward הראשון בשל מדיניות היד הקשה שלו כנגד לוחמי החופש הסקוטים, אבל כש Chris שר את זה, בעיקר ניתן לדמיין עדת סקוטים אדומי שיער מרימים איזה פטיש מתוך מטרה אלימה במיוחד שבסופה דווקא אנגלי מת. השיר הבא באלבום מחזיר אותי לימי אחד הסינגלים הזכורים ביותר של הלהקה מאז ומעולם – Rebellion, מהאלבום הראשון בסאגת הסקוטית – Tunes Of War, ההמנון הקלאסי זכה לאחרונה לעדנה בעקבות ביצוע של הרכב האקפלה Van Canto, וביצוע משותף עם Hansi Kurch מ Blind Guardian, משולב שוב עם Van Canto – בפסטיבל וואקן האחרון. Highland Farewell הוא אולי השיר הכי "פולקי" של ההרכב, ממש מטאל סקוטי לכל דבר, כולל נוכחות כבדה מתמיד של חמת חלילים, פזמון לא אופייני, ובאופן כללי רמה של העזה שלא אפיינה בעבר את ההרכב, התוצאה היא פולק/פאוור משובח ביותר.

לאחר עוד שיר ספיד מהיר הלהקה עוברת לשיר הנושא, שיר עם מקצב איטי ומתגלגל, מלא כוח, שמחזיר אותי לשירים הטובים ביותר באלבום The Grave Digger, עבודת הגיטרה של Ritt שוב בולטת לטובה, אבל העיקר זה הרצון לגוון ולשנות קצת שעושה את זה למשהו טוב במיוחד בקאנון של הלהקה. זה ממשיך באותו ראש גם אחרי זה, שקטעים שבולטים במיוחד הם Valley Of Tears שמביא יציאות שנשמעות יותר אמריקאיות באווירתן, וכמה רעיונות ממש לא אופיינים ללהקה, ובאחד הקטעים הכי טובים באלבום – Coming Home, שהוא עוד המנון סקוטי מובחר, מקצב בינים חורש, פזמון סופר-קליט מלווה שוב בחמת חלילים, ועבודת גיטרות הרמונית שלא הייתה מביישת את Iron Maiden.

הגעתי למסקנה, אגב, לגבי Grave Digger. אי אפשר להתקרב להרכב הזה עם ציניות. אם הולכים ומחפשים אותם בנרות יש לא מעט למצוא שאפשר להתלונן עליו. אבל יש משהו ב Digger שמעורר הרבה הערכה ונאמנות, פאקינג 30 שנה ההרכב הזה והאיש שבראשו עושים את אותו מטאל כבד, מהיר ובלתי מתפשר, בלי לשים לב שהמאה ה 21 הגיעה, שספיד מטאל זה ממש לא אופנתי, שהשיער שלו כבר הספיק להאפיר וגם להלבין, אותו זה לא מעניין. הוא רוצה לעמוד על בימה כשהוא לובש חצאית סקוטית, עם קלידן בלבוש של שלד, ולעשות מטאל כבד ומהיר, מי שרוצה – שיאהב ומי שלא, שינשק לו את מה שמתאוורר יפה מתחת לחצאית הסקוטית.
אותי זה קונה.

אם אתם כמוני, ולא איכפת לכם לזרוק את הציניות ולהתעלם מצורך באיזה מטאל מתחכם וקודר שגורם לכם להרגיש חכמים ומיוחדים, אז קל פשוט ללכת בעקבות הביצים שלכם (אמיתיות או פיקטיביות) ולהקשיב לאלבום מטאל אמיתי, מסורתי וחסר פשרות – ה 14 של להקה ששמה ז*ן על אופנות וממשיכה בשלה כבר 30 שנה.