Hades Almighty – The Pulse Of Decay

להקת הדארק בלאק מטאל הנורווגית Hades Almighty הוציאה את האלבום The Pulse Of Decay עוד בשנת 2001. כעת, 6 שנים לאחר מכן, הוציאה הלהקה את האלבום מחדש לאחר שכבר לא היה ניתן להשיגו בלא למכור את נשמת סבתך לשטן. ההוצאה המחודשת שראתה אור בלייבל המשובח Dark Essence Records מציעה 2 שירי בונוס נוספים, וידאו קליפ לשיר Submission Equals Suicide וכן גרסאת כיסוי לשיר (קחו נשימה עמוקה…) Each Dawn I Die של לא אחרים מאשר Manowar. כל אלה כרוכים בעטיפה חדשה ולא אינפורמטיבית במיוחד שלא מגלה לנו משום מה את שם הלהקה והאלבום, אך נראית לא רע בכלל בהשוואה לעטיפה המקורית.

לאלו מכם שלא זכו להכרה רשמית עם Hades Almighty אתן הקדמה קצרה להשלמת פערים. הלהקה מקורה בעיר ברגן שבנורווגיה והיא הוקמה בשנות ה-90' המוקדמות תחת השם Hades. זו היוותה את אחת להקות הבלאק מטאל הנורווגי המוקדמות ואף לקחה חלק בשריפה של אחת הכנסיות באותה התקופה. בשנים אלו התאפיינה הלהקה בסגנון בלאק מטאל ויקינגי והוציאה שני אלבומים מלאים – …Again Shall Be ו-The Dawn Of The Dying Sun.

בשנת 1999 שינו את שמם לשם הנוכחי, הפכו את סגנון הלהקה לדארק בלאק מטאל עם השפעות נכבדות מהדום מטאל, והוציאו את האלבום Millenium Nocturne וכן את The Pulse of Decay. עם זאת, למרות המתכון הבדוק לעוד להקת בלאק נורווגית מן השורה, נשארו Hades Almighty בין הצללים לאורך כל השנים.

The Pulse of Decay פותח בקטע קצר ואווירתי העונה לשם "216/ Cataclysmic" עם תופים איטיים נתונים באפלה וריף מתכתי וקר המפלס דרכו דרך הנוף הערפילי אותו משלים תפקיד סינטיסייזר התורם לאטמוספירה המיוחדת החוזרת לימיה המוקדמים יותר של הלהקה. במעבר נפלא המבוצע ללא רבב זורמת המוזיקה באין מפריע אל הקטע "Submission Equals Suicide" בו אנו פוגשים בראשונה את הסולן Janto ובעבודה הווקאלית הלא קונבנציונאלית שלו המורכבת מקולות קלין מחוספסים שבטונים הגבוהים שלהם ניכרת השפעתו של Quorthon מ-Bathory, וכן ווקאלס יותר נמוכים וכבדים היותר מאפיינים את הסגנון.

אחד המאפיינים שניכרים מיד לאוזן באלבום הם הריפים המושפעים רבות מהת'ראש מטאל המוטמעים בתוך בלאק מטאל כבד ואגרסיבי. עוד נקודה מעניינת היא הדומיננטיות של גיטרת הבאס במוזיקה שאינה אופיינית כלל לסגנון זה. מעבר לכך, תפקידי הגיטרות לאורך כל האלבום מורכבים ומגוונים וניכר שהושקעה מחשבה רבה בכתיבתם ובביצועם. השיר הבא קרוי על שם האלבום, "The Pulse Of Decay", והוא אחד השירים האהובים עלי באלבום כולו. השיר מהווה קונטרסט מעניין – סאונד כבד, נקי ומאוד טכני עם אלמנטיים אלקטרוניים כנגד תפקידי גיטרה המושפעים מהפולק הסקנדינבי. שני אלה יוצרים יחדיו קונספט מאוד כוחני ומיוחד אותו מעצים הסולן בעבודת ווקאלס מאיימת במיוחד.

"The Antichrist Inside" לוקח תפנית חדה אל תוך תהומות הבלאק מטאל עם סאונד מרושע ביותר שעוד לא נשמע באלבום הזה ואולי מנסה לתבל את האלבום עם קצת אולסקול מטונף. עבודת הווקאלס כאן נעשתה על טהרת הבלאק מטאל והסולן מוכיח שגם לסקרימינג פסיכוטי הוא מסוגל. עבודת הבאס כאן מצויינת והיא זו שגורמת לשיר הזה להשמע כל כך טוב. עם זאת, התופים נשמעים מעט מעושים לפעמים ונכשלים מעט בחיבור לסגנון של השיר. "Vendetta Assassination" אפל וכוחני במיוחד, מצטיין כשיר ת'ראש-בלאק מטאל הטומן בחובו אלמנטים אינדסטריאליים ומבטיח לנתק כל קשר ביניכם לבין שפיות הדעת.

לרשימת השירים הטובים באלבום לבטח אכניס את "Apocalypse" שהוא יצירת בלאק מטאל למופת. ריפים כבדים ומלאי עוצמה יחד עם תפקידי באס מעולים עם ווקאלס באסיים צרודים הנוטים למעט משחקים תיאטרליים המגובים על ידי סאמפלים של מקהלות מעונות. השיר באמצעו עובר לקטע אמביינט שקט עם כינורות מלטפים, וווקאלס לוחשים ומחרחרים חרש חרש ברקע. לאחר קטע זה חוזר השיר בעוד מעבר נחמד אל נימתו המטאלית עם מספר תפקידי גיטרה חביבים גדושי השפעות פולקלוריסטיות.
האלבום המקורי מגיע לסיומו עם הקטע הנקרא "Razor" שהוא יצירת בלאק מטאל אפית נהדרת.

האווירה נבנית כאן עם תפקיד שקט של שתי גיטרות אקוסטיות אליהן מצטרפים תופים מלאי נפח ועבודת ווקאלס מטילת אימים. לאחר הצטרפותם של הבאס הכבדה והסינטיסייזר מתהווה יצירה אגרסיבית ומלאת רגש עם מספר מתפקידי הגיטרה הטובים ששמעתי באלבום. ובדיוק כשחשבתם שזה נגמר, מתנפלות עליכם המפלצות שהן "Generation Murder-Rape" ו-"Cyber Alchemist", שתי פצצות אגרסיביות משולחות רסן בסאונד מטונף הגובלות בטירוף גמור. ההוצאה המחודשת באה לסיומה עם הקאבר שכבר הזכרתי מקודם, שאיכשהו גורם לשיר של מאנוואר להשמע כמו Venom ובכל זאת נשמע די נחמד, למרות שהקאבר ש-Necromantia עשו לשיר הרבה יותר מוצלח לדעתי.

לסיכום, ההוצאה המחודשת של The Pulse Of Decay הייתה נחוצה ורצויה שכן זוהי יצירת בלאק מטאל מעולה שלרבים לא הייתה ההזדמנות לרכוש. אז כן, אין כאן מזמורים ויקינגים ואווירת פולקלור שאפיינו את הלהקה בימיה היותר מוקדמים, אך האטמוספירה לא נגרעה מעוצמתה. הסאונד של האלבום ברובו נקי ומדוקדק, ועם זאת האווירה והמאסיביות של המוזיקה נשמרו אף הן. יכולות הנגינה והכתיבה של Hades Almighty מעוררות השתאות שכן הם מצליחים לשלב הרבה מאוד אלמנטים חדשניים ומקוריים ועדיין לשמור על המהות של הבלאק הנורווגי כפי שהיה בראשית דרכו. נו, אתם עדיין קוראים? לכו לשמוע כבר.