Haeredium – Ascension

מה יעשה אדם שמרגיש שהוא חייב מעט ריענון? הפסקה? הנבירה שלי במחוזות הנידחים והמחוספסים יותר של המטאל בזמן האחרון הייתה אינטנסיבית מאוד. ללא ספק זה היה פיצוי עצמי על שנת 2018 שהייתה נפלאה בפן האישי, אך רצף האירועים וההתחייבויות הרבות מנעו ממני לא מעט קילומטראז' מטאלי. ואם אחרי כמעט 20 שנה שאתה חופר מטאל, פתאום נופלת עליך תקופה דלה שכזו, אתה מסיים אותה באנחת רווחה, לוקח שוב המון אוויר ופותח את 2019 בצלילה כל כך עמוקה למעמקי הז'אנר, שכבר אחרי חודשים ספורים אתה חייב להתאוורר ולעלות לאיזו שאיפה או שתיים.

אז נכון, גם בתקופה שאני דוגם בתדירות יום יומית הרכבי בלאק ימי ביניימי, פרויקטים של דת'/בלאק כאוטי או להקות שעושות דום/דת' שחור משחור, אני עדיין נרגע מפעם לפעם עם מוזיקה סבירה לאוזנו של תושב פלנטת ארץ ממוצע. מנאו-פולק, דרך רוק קלאסי ועד – שומו שמיים – פופ.

ובכל זאת, כשאני מדבר על הפסקה, אני לא מדבר על לחטוף איזה שיר של אהוד בנאי או של מייקל ג'קסון (כן, אני יודע שאני לא אמור לשמוע אותו כי פדופיליה וסרט דוקו וזה הדיבור כרגע, אבל בחייאת אנשים, לא ידעתם את זה לפני שנים? מה לעזאזל חשבתם כשהוא הודה שהוא נכנס עם ילדים למיטה? שהוא אוהב להביט עליהם ישנים? שהוא מעביר להם שם שיעורים פרטיים במתימטיקה? די נו), אלא ממש לקחת אלבום מהצד השני של סקלת הסוגה, לחפור בו ולכתוב עליו. כי אם זה לא ריענון ראוי לשמו, אז מה כן?!

Haeredium הוא הרכב משטרסבורג אשר בצרפת, ואשר מוגדר בחיפזון כמי שעושה פאוואר פולקי, או פולק פאווארי או כל הגדרה אחרת שבאה לכם בטוב ושמשלבת פאוואר ופולק. למה בחיפזון אתם שואלים?! ובכן, אולי לא ממש בחיפזון, אלא יותר בצמצום מסוים ככל שזה נוגע לאבולוציה שלהם. אלבומם הראשון שיצא ב-2014 ונקרא Aurora אכן היה בעל וויב מאוד אלסטרומי -פאוואר עם מקצבי אומצה אומצה, קלידים שעושים אקורדיון, חליל וסולן סמי-צרוד, ואם אפשר היה לאסוף רמז לייחודיות שאולי תתפרץ בהמשך, הוא השתקף כמעט אך ורק בעטיפה שיכולה הייתה להיות הרבה דברים, אך בטח לא עטיפה של אלבום פאוואר/פולק.

האלבום החדש לו החבורה הצרפתית קראה Ascension הוא סיפור אחר. כן, זה עדיין פאוואר/פולק, וישנם גם שירים עם אותו וויב ספיד מטאל פיראטי, אבל חמש שנים לאחר אלבום הבכורה, Haeredium החליטו לפרוץ לעצמם שביל פרטי משלהם. אולי הוא לא מתרחק מרחק רב מהכביש הראשי, ואולי זה מיותר או לפחות מוקדם מידי לכנות את מה שהם עושים כאן בשם אחר, אבל חשים שהם בשלו, בגרו וב-2019 הם עושים את זה הרבה יותר מעניין.

Ascension אולי טיפ טיפה פחות מטאלי במובן הקלאסי, אך הוא מהורהר יותר, ניסיוני יותר, עשיר יותר בהשפעות, ואם אפשר להגיד בלי להסתכן בהעלבת מעריצי אלסטרום – הוא בהחלט גם אינטליגנטי יותר. ב- Ascension חברי ההרכב הרחיבו את מנעד הפולק וכללו השפעת סוגות כמו סווינג, בלוגראס, מוזיקת מערבונים ועוד… מעבר לכך יש לנו כאן גם יותר גוונים של רוק קשה, קלילות פאנק-פופית לצד גימורים פרוגיים וכל זה על אותו בסיס של פאוואר פולקי אלכוהולי שלא זז משם אף פעם.

כל זה כמובן טוב ויפה ונעים ונחמד. בעיקר נחמד. ולמה רק נחמד?! כי Ascension הוא לא המטרה. אסור לו להיות כזה. מבחינת Haeredium הוא צריך להיות עוד אמצעי. עוד אבן דרך. עוד שלב לברור זהותה האמתית של החבורה המוכשרת הזו. Ascension הוא צעד בכיוון הנכון, אך אם Haeredium רוצים להתקדם מעבר לתווית של פולק מטאל להיפסטרים או לתפקיד הקוריוז המטאלי בפלייליסט של מסיבות אינדי דלוחות, האלבום הבא שלהם חייב קפיצה קדימה לפחות כמו ש- Ascensionהיה ביחס לאלבום הבכורה.