Hantaoma – Malombra

אם יש משהו ששמתי לב אליו במיוחד בשנה האחרונה, זה התפשטות סגנון הפולק מטאל ברחבי העולם. אם עד כה הז'אנר היה שמור בעיקר ליוצאי מדינות סקנדינביה הקפואה או אפילו ברית המועצות (לשעבר) המושלגת, עכשיו הוא הגיע אפילו לאזורים קצת פחות צפוניים ויותר חמים, למשל כמו דרום צרפת. גם אני כששמעתי על זה לראשונה היה קשה לי להאמין… איזה פולק כבר יכול לצאת מצרפת? כל מה שיש להם זה קרואסונים ולהקות עם שמות מצחיקים כמו מלמונדה או גוג'ירה וגם איזה להקת פאוור אחת. אבל מסתבר שדווקא לדרום צרפת, בחלק שמתחבר לספרד, יש היסטוריה לא קטנה ואפילו שפה מיוחדת הנקראת "Occitan" שזה מעין שפה רומאנית עתיקה המשלבת בין צרפתית לספרדית. וזה מביא אותי למעשה למה שחברי להקת Hantaoma עושים – פולק מטאל בשפת האוקסיטאנו שלשם שינוי לא קשור לאודין או בכלל למיתולוגיה הפינית.

לצערי אני לא בדיוק יודע למה כן קשור הפולק מטאל של הלהקה, אבל מה שזה לא יהיה, זה נשמע לא רע בכלל. כבר מהשיר הראשון "Vent Follet" הלהקה מפציצה אותנו במקצב פולק מטאל קיצבי המשלב כלים מוזרים ומשהו שנשמע כמו חמת-חלילים בסטייל של להקת In Extremo הגרמנית. השירה עצמה מגיעה בעיקר בקול צרוד או צרחות בשפה המוזרה של הלהקה ולעיתים משלבת גם קלין ויקינגי מכושף כמו שניתן לשמוע בשיר השני "Malombra". הלהקה מצליחה לשמור על עניין עם שינויי הקצב שלה כשמצד אחד המרכיבים המטאליים נותנים בראש ומצד שני צלילי הפולק מצליחים להקפיץ אותך כמו איזה שדון בעונת הייחום. הדבר הבעייתי אבל הוא הסאונד שמוציא את הלהקה מעט מחודדת, כלומר, לעיתים קשה לזרום עם הנגינה כמו שנהוג בז'אנר הזה.

עם זאת, נגינת הפולק במרבית השירים מצליחה להישמע מגוונות בעזרת הכלים השונים, אם זה חליל, משרוקיות, חצוצרות למיניהן ועוד, מה שנותן בהחלט שינוי מרענן ממה שאנחנו רגילים לקבל מהלהקות הפיניות. יש פה גם שילובי בלאק, פאנק וגם קצת הבי מטאל לצד עוד כל מיני נגיעות מסגנונות שונים שמשתלבים פה יפה. השיר שנקרא "Hantaoma" וזה שבא אחריו ונקרא "Maluros" מצליחים להציג זאת באופן מעולה. בכלל, אותה שפת האוקסיטאנו דווקא זורמת עם הנגינה והיא דיי מלודית לטעמי… אפילו ה-"ליי ליי ליי" שחברי הלהקה עושים, למרות שנשמע מצחיק מאד, מצליח להישמע טוב ולגרום לך להניף את החרב (בניגוד לגרזן במקומות אחרים) שרכשת מבעוד מועד. ואם זה לא מספיק, גם הקטעים האקוסטיים, כמו שיש בשיר "La Ronda Dels Morts", נשמעים מיוחדים מאד למרות שלעיתים הצלילים שמלווים אותם (ציפורים, כבשים וכו') יוצאים קצת לא-טבעיים.

עם השיר השישי, "Para Lo Lop" (פרה לא פה?), אפשר לשמוע שהחבורה הצרפתית יודעת לעשות שמח וכיאה למסורת הפולק מטאל היא מביאה לנו שיר-בירה מקפיץ שאפשר לנסות לזמזם אותו או לרקוד לצליליו עם החבר'ה בפאב המקומי. גם השיר שבא אחריו ונקרא "Cançon Dels Segaires" זורם על אותו סגנון אלכוהוליסטי ומביא עמו כמה קטעי הילולה ושירת "לה לה לה" (חרוז!), אך לפני שנאבד את כל החושים, צריך קצת להירגע בין משקה למשקה וזה בדיוק מה ש-"Negra Sason" עושה על רקע נגינה אקוסטית קלילה ומקצב שמנעים את האוזן, כמו שבלדת פולק מטאל צריכה להישמע. "A La Montanha" לעומתו ולמרות אורכו הקצר, מחזיר אותנו לעניינים ולחורבן הפאב שהיינו עסוקים בו לפני כן. לבסוף, לאחר שלא נותר איש פיכח אחד שינקה את כל הבלגן, הגיע הזמן ללכת הביתה, מלווים בשיר האפי "Flama", שאורכו מגיע כמעט ל-8 דקות, עם נגינת מטאל קלילה, מקצבי פולק מעוררי חושים וגם כמה צעקות ברקע … אני מניח בנוגע לתשלום על הבירות.

כמו שנראה, Hantaoma הם משהו מיוחד מאד ובהתחשב בעובדה שזהו אלבום הבכורה של ההרכב, אני מקווה שם יקבלו קצת יותר תקציב לסאונד עשיר ויותר טבעי, כיאה ללהקת פולק מטאל מן השורה. אבל עד שזה יקרה, נסתפק באלבום Malombra שינעים את הזמן בין משקה למשקה, או תוך כדי, או בכלל… כשיש בירה בסביבה. זה כדאי!