Hartsbane – As Summer Dies
Hartsbane היא להקת שמגדירה את עצמה כמטאל מודרני, שילוב של טרו עם מלודיק ואלמנטים של פאוור. הם מוציאים עכשיו את הEP הראשון שלהם ואנחנו קיבלנו אותו לשמיעה ראשונה. הEP מורכב כולו מקטעים שהוקלטו בהופעות חיות של הלהקה וכולל 5 שירים.
אלבום ראשון, בעיקר EP של להקה שמנסה לפרוץ, ראוי לתשומת לב מיוחדת. פחות מצד הסוקרים (טוב, גם קצת מצידנו) ויותר מצד הלהקה. האלבום הזה עשוי להיות ה Make Or Break שלה וחשוב שיהיה מוקפד. מוקפד בהקלטה, מוקפד במיקס, מוקפד בתכנים. מן הסתם אין לי תלונה כלפי בחירת התוכן לEP, אבל יש בי התנגדות מסויימת להקלטות שנעשות בהופעה חיה. להקה, גם להקה ותיקה ומנוסה, לעיתים רחוקות מצליחה להביא להופעה על הבמה בדיוק את מה שהביאה להקלטות באולפן. אי אפשר להקליט את הסולו שוב, אי אפשר לחזור שוב רק על מקטע התופים המסויים והרבה יותר קשה להפריד את הערוצים לרמת הדיוק שמביאים בהקלטה באולפן. לצערי זה בא לידי ביטוי בEP שלפנינו. יש פה רצון, יש פה יכולת, אבל בואו נודה על האמת – אפילו איירון מיידן לא הוציאו אלבום ״הופעות חיות״ עד שהיו מוכרים וידועים בכל העולם.
השיר הראשון, הנושא את שם האלבום, נפתח טוב ומכתיב את הטון. הוא מעביר את סגנון המוסיקה אליו מכוונים חברי Hartsbane. עם זאת כבר כאן אפשר למצוא את הדברים הקטנים שרואים בהופעות; בריחות קטנות של קצב, פספוס קטן של תו או אי צלילות של הקול של הסולן, לב, לקראת סוף השיר. נקודה נוספת ששמתי אליה לב היא הובלת הבס. כן, אני יודע שהלהקה שואבת לא מעט השראה מאיירון מיידן, אבל בכדי לפתוח במאה הזו עם בס מוביל בלהקת מטאל אתה צריך להיות לפחות סטיב האריס אם לא יותר ממנו. ועד כמה שאני מחבב את הבסיסט, הוא לא רע (כן, אני יודע שהוא הבסיסט של The Prowlers, להקת המחווה לאיירון מיידן) הוא עדיין לא סטיב האריס.
אותו סגנון וקצב מטאל קלאסי ממשיכים לשיר השני, Nobody Knows, ולצערי אותן בעיות ממשיכות. נכון, אלו בעיות שבהופעה חיה אנחנו מצפים להן ולחלוטין מקבלים, זה חלק מההווי של הופעה חיה. זו גם אחת הסיבות שלדעתי לפצוח קריירה של להקה עם הקלטת הופעה חיה היא בחירה שגויה. קהל ששומע את הלהקה בפעם הראשונה בEP רוצה להתרשם ממנה באופן נקי, בקול הטוב ביותר שהסולן ויתר חברי הלהקה יכולים להביא. לעומת מקרים אחרים שסקרתי אפשר בהחלט לומר שיש פה הבטחה – אין זיופים, המוסיקה לא משעממת אותי, הריפים והסולואים מראים שיש מחשבה מאחוריהם והם לא שם סתם כדי למלא את החלל ואת הנוסחא של ״ריף-שירה-ריף-סולו-ריף-שירה״ שאנחנו מכירים כל כך. אם כך, למה לא לתת את הפוש הנוסף ולהקליט את היצירתיות של לב, פורטוס (שעל הגיטרות) ואחרים באופן מיטבי?
שני השירים הבאים ממשיכים באותה צורה – הופעה חיה, עם כל הטוויקים הקטנים שלה, מוסיקה שנעימה לאוזן סה״כ. לומר שנפלתי מהכסא? לא. אין פה משהו שלא שמעתי עדיין, אין פה משהו שבועט לי בבטן, לא במוסיקה ולא בליריקה המתקתקה שכמעט גורמת לי לחשוב שמדובר בשירי פופ שעברו עיבוד מסויים. נעים לאוזן, לא מעבר. השיר האחרון שסוגר את הEP הוא Tomorrow's rain, ויש לי שני דברים לומר עליו. בעצם שלושה. הראשון – למה? למה לעשות שיר אקוסטי בהופעה חיה באלבום פתיחה של להקת מטאל? באמת, למה? גיטרה אקוסטית נשמעת טוב רק באולם שבו שומעים אותה. כשמקליטים אותה זה פשוט לא נשמע טוב, לא משנה איך תמקססו אותה. ולתחושתי הגרסה עושה עוול כבד לאותו שיר בדיוק שיוקלט באולפן (כן, שוב הנקודה הזו, היא לא עוזבת אותי ואני לא עוזב אותה) ובו הגיטרה תבוא לידי ביטוי כמו שצריך. הדבר השני – זה אלבום EP ראשון שלכם. שיתוף קהל? Way too soon. במקרה הטוב החברים שמכירים את השיר ידעו לשיר אותו בערך. במקרה הפחות טוב עשרות אנשים יזייפו אותו לתוך האלבום שלכם. זה lose lose situation. אני מבין את התחושה שניסיתם להעביר, אבל שוב – זה לא משהו לאלבום ראשון. פשוט לא. ודבר שלישי ואחרון – אני מבין שאתם מכוונים לקהל בינלאומי והופעות בחו״ל אבל בוא, זו הופעה בארץ ולא בקיסריה. אין שום סיבה שתציג את פורטוס באנגלית, כמו שאין סיבה שתענה לקהל באנגלית Wow, Thank you. אנחנו בישראל, הקהל ישראלי, ולעשות את זה (זה שוב, בגלל ההקלטה לאלבום? שאומר שוב שזה מיותר?) פשוט לא משטה אף אחד. מיותר.
לסיכום – EP נעים באוזן, שאם היה מוקלט באולפן ולא כמו שהוקלט היה הרבה יותר טוב לטעמי